מאה ברכות

א. מהפסוק "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך" למד ר' מאיר (מנחות מג,ב) שחייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום. למספר זה - 100 - אנו מגיעים בסתם יום של חול: (19x3 ברכות בתפילת שמ"ע) 18 ברכות השחר 2 בפסוקי דזמרא (ברוך-שאמר וישתבח) 7 של קריאת-שמע (בשחרית ובערבית) 8 ברכות בכל אחת מ2- סעודות היום (נט"י, המוציא, 4 בברהמ"ז, 2 ברכות היין שבסעודה).

ב. בשבתות ובימים טובים, הגמרא מציעה להרבות בפירות ובבשמים, המצריכים ברכות.

ג. נחלקו בכך מהר"ם גאלנטי ובעל כנסת-הגדולה. לדעת בן-איש-חי, בתוך הסעודה רשאי לברך בורא פרי העץ על כל פרי ופרי שמביאים לפניו, כאשר מביאים אותם בזה אחר זה; אבל ברכה אחרונה (בורא נפשות) אינו מברך אחרי כל פרי, אלא יוצא בברהמ"ז שבסוף הסעודה. לאחר הסעודה יש לעשות הפסקה גדולה בין פרי לפרי, ואז מברך על כל פרי לפני אכילתו ולאחר מכן.

ד.עצה נוספת להשלמה למאה ברכות יש בשלחן-ערוך (שו"ע או"ח רפד,ג), והיא לכוון בברכותיו של כל אחד מהעולים לתורה. לכתחילה לא סמכה הגמרא על עצה זו, כיון שהתקנה היא לברך בפה, ולא להסתפק בשמיעה. רק בדיעבד - מי שאין לו פירות ובשמים - רשאי לסמוך על ברכות התורה. על כל פנים דבר זה מחייב את העולים לתורה לברך בקול רם, כדי לאפשר לשומעים לענות אמן, ולצאת - אם זקוקים הם לכך - ידי חובת מאה ברכות בכל יום.