למה חלק מהמצוות אנחנו מקיימים וחלק לא?

שלום וברכה,
צר לי, אבל נפשי אינה יכולה להשלים עם השאלה שלך. אם היית מדבר על עצמך, הייתי מנסה לייעץ להסביר לענות, אבל כיוון שנטלת את רשות הדיבור בשם הרבים "אנחנו מחליטים", רציתי בראשית דברי להעיר ולהאיר, בשם עצמי, לכל הפחות, וגם בשם עוד רבים וטובים, שמנסים בכל כוחם לשמור את כל השו"ע, כל סימן וסימן כל סעיף וסעיף. לא בוחלים בשום מצווה קשה או קלה, מובנת או תמוהה, שכיחה או נדירה. הכל, תרי"ג מצוות בלי שום קיצוצים והנחות. ישנם אנשים שלא מקיימים, חלקם מתוך חוסר ידיעה, שכן "אין בור ירא חטא", וחלקם כמו שתיארת בשאלה מתוך החלטה שרירותית "זה לא בשבילי", אבל אני מקווה שהם לא מייצגים אותי בתור "דתי לאומי".
נכון, להחליט מה נראה לי ומה לא נראה, זה חוצפה עצומה כלפי הקב"ה. מי נתן לך את היכולת לבחור לדחות ולקצץ, הרי ספר תורה שחסרה בו אות אחת הוא ספר תורה פסול. אי אפשר למחוק אותיות על דעת עצמך. "רבי אומר... והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות" (אבות ב' א'). אין לנו מושג מה חשיבותם של הדברים, וממה אפשר להעלים עין.
חז"ל אמרו שכל המצוות מכוונות כנגד אבריו של האדם, רמ"ח מצוות עשה כנגד רמ"ח אברים, ושס"ה מצוות לא תעשה כנגד שס"ה גידים. האם האדם יכול לבחור שאינו רוצה את האצבע שלו, אולי הוא יוותר על הברך כי זה סתם מכביד, מה שבטוח שלא צריך שתי עיניים ואפשר בקלות להסתפק באחת…
אין אפשרות לוותר על אחד מאברינו, הגוף ניתן לנו כפקדון שאנחנו מצווים להחזירו בשלמות, גם התורה והמצוות פקדון הם בידינו ואין לנו הרשות להעיז פנים ולומר "שמועה זו נאה וזו אינה נאה".
נסיתי לדמיין, בעיני רוחי, אם גדולי ישראל בדורות קודמים, כמו ה"חפץ חיים" היו נשאלים שאלה כזאת , איזה צער והלם היה להם, מעצם המחשבה, שיהודי שמגדיר את עצמו "דתי" שמקפיד על שמירת שבת, כשרות, מניח תפילין ומתפלל, הוא אומר בפה מלא "זה אני לא שומר, זה לא בשבילי". לא שהוא נכשל, כי להכשל כל אחד עלול להכשל – "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז' כ'). אך תמיד צריך לזכור תמיד שזהו כשלון זמני שאנו בשאיפה לתקן, להתקדם ולהשתפר. בשום אופן לא להחליט– זה בשבילי וזה לא.

הבעיה היא עכשיו להתחיל לשנות, להחליט שמהיום לא אני המחליט, לא אני "בעל הבית", לפעמים זה קשה מאוד, כי את ההחלטה לוותר על מצווה כל שהיא, לא עשיתי בעצמי, אלא החברה שמסביבי החליטה בשבילי, כל מיני דברים שהמשפחה וותרה עבורי, והתהליך של התיקון דורש שינויים חברתיים, זה להיות חוזר בתשובה בלי להיות חלוני לפני כן, מדובר על שינויי הרגלים ונורמות התנהגות, אבל אם נפנים עמוק בלב, שזה מה שאנחנו אמורים לעשות, בעזרת ה' נעשה ונצליח.

המון המון בהצלחה, מכל הלב.
שמיר, חברים מקשיבים