לימוד טרגדיות יווניות

ב"ה


שלומות!

1. ארור מי שמלמד את בנו חכמה יוונית. כך הם דברי חז"ל ואנו אין לנו לזוז מדבריהם. אולם, עלינו לעמול כדי להבין את שורש דבריהם. ברור שמה שאסור זה ללמוד חכמה יוונית כך שזה יהפוך להיות חלק מחיינו.אני מבקש להבהיר שכך אני מבין את דברי התפארת ישראל שכתב שהאיסור הוא רק בקורא דרך קביעות ולא דרך ארעי.
היינו - האם אתה "קבוע" בחכמה זו, האם היא חשובה בעינייך? האם היא נראית לך בעלת ערך גדול, או שמא היא ארעית, לא קבועה.
הקביעות היא עניין של יחס נפשי, ולכן אינני חושב שבצורה שבה לומדים בביה"ס יש לחשוש לקביעות, לעיסוק מתמיד ומשמעותי בחכמה יוונית.

2. אני חושב שעלינו להעלות כאן את שאלת היחס ללימוד ולתרבות בכלל. יש לכל אחד מאתנו התניה פנימית שאותה הוא צריך להפעיל. אנו מסוגלים להבחין בין דברים שאותם אנו צריכים לדעת, כי חשוב לדעת, כי צריך לדעת. סיבת הידיעה יכולה להיות מגוונת: השפה, דרכי חשיבה, אינפורמציה בעלת ערך, פיתוח החשיבה, וכו'
לבין דברים שאני צריך לחיות. כי הם מחיים אותי, הם תורמים לעיצוב אשיותי.כגון - מידות, ערכים, שאלות מוסריות וחוויתיות.
מי שלא מסוגל להבחין בין שני צדדי הלימוד מפסיד דבר מהותי בהבנת הערך והצורה של הלמידה.
כבר האיר הראי"ה קוק זצ"ל שלימוד התורה מתייחד בהיות התורה"חכמת הקודש הפועלת". היינו - פועלת על האדם ומתייחדת בכך שתפקידה לשנות אותנו, להיות הגורם המרכזי העיצוב החיים.
אינני חושב שלימוד יצירה כגון אינטיגונה בא למלא מטרה למעט הצורך בידיעה.
יש מפת סימון שבילים תרבותית שבין תרבות צריך
ל ד ע ת כדי שיוכל להבין את הזרמים בעולם. להבין מניין צומח המוסר המערבי שאינני מסכים עמו, מה התשתית החשיבתית למה שמתרחש בעולמנו.
אני לא חושב שיש בכך הזדהות עם הערכים הללו, יש כאן צורך בסיסי וחשוב שאני מבין היטב את ההתלבטות אך אינני רואה מקום להשתמש בלשון "איסור".
3. ובשולי הדברים:
אם נדרוש "טעמא דקרא", אם נדרוש את טעמי האיסור, יתברר שיש רקע למעשה. הרקע מביא את הסכנה שבלימוד חכמה יוונית משום שבדיעבד ללימוד זה יש השפעה על חורבן הבית וכן בשל העובדה שהחכמה היוונית הזו, המתולוגיה, היא בחזקת עבודה זרה, דווקא בשעה שיש חשש להשפעה ולהדדיות מסוכנת.אני חייב לומר שאניחושש הרבה יותר מקריאתם של ספרים שנכתבו על ידי סופרים בני זמננו - ואפילו תושבי ארצנו, ואפילו כשאינם נגועים בבעיות צניעות - מאשר ממתולוגיה יוונית. ההשפעה המוסרית והערכית רבה יותר, ויתכן ואילו חז"ל היו חיים היום, הם לא היו מתייחסים לבעייתיות שבאנטיגונה אלה לספריהם של סופרי זמננו.
4. סוף דבר:
א. אינני רואה מקום לאסור קריאת אנטיגונה וההבחנות עליה.
ב. אינני רואה הכרח ללמוד אנטיגונה.
ג. אינני מוכן לקבל מצב בו ילדו את הספר אנטיגונה מבלי לקיים דיון בכיתה על הלימוד, הבעיות והמשמעות. בזמנו הצעתי לקיים את הדיון בצורת משפט...
ד. חובה להבהיר את התפיסה שלנו בניגוד למה שקורה בסוף המחזה...
ה. יש לקיים דיון על השפעת הספרות בכללותה, על עיצוב גבולות ודפוסים להתמודד עם שאלות תרבותיות חשובות אלה.


בברכה,


שי