שאלה
אני סטודנטית במוסד חילוני, וב"ה מצטינת בלימודי.
הוזמנתי לטקס קבלת מלגה ותעודה.
ברור לי שהמחלקים יהיו גברים ולכן אצטרך ללחוץ את ידם.
מה עלי לעשות?
ברצוני לציין שוב שהמוסד הוא חילוני לכן אין מודעות לאיסור נגיעה, וכן שמאוד חשוב לי להשתתף בטקס.
בתודה מראש.
תשובה
בס"ד
לא ללחוץ ידי גברים!!
אם את רוצה לעשות טוב לעצמך, ואת רוצה לא להעמיד אותם במבוכה ואת רוצה לגרום טוב להרבה אנשים אחרים. כתבי מראש לאחד מהמכובדים שעתידים לעמוד שם על הבמה כי זו אמונתך וזו דרכך בחיים. את מבקשת מהם שיכבדו אותה, ועל כן את מבקשת שלא יושיטו לך יד. (אולי תראי להם את השו"ת הזה?)
אחד הערכים של העולם החילוני הוא לכבד כל אדם ולתת לו לחיות כפי שהוא מאמין. זה "ערך" חשוב שמרבים לדבר עליו. על כן אני מעריך שאת יכולה להיות בטוחה שהם יקבלו את בקשתך.
אני מניח שמקבל המכתב יאמר כן גם לחבריו שיעמדו איתו על הבמה, או אולי יראה להם את המכתב. את גם יכולה לבקש זאת במפורש.
זיכרי.
המכובדים הללו בודאי עמדו לא פעם על במה ללחוץ ידים ולא פעם נתקלו בבנות שלא לחצו להם ידים כך שהם מתורגלים בענין.
אם לא - הם יתורגלו על ידיך.
גם אני, בעבודתי כרב, עמדתי לא פעם במצבים מעין אלו, הושתה לי יד נשית ולרגע הרגשתי מוכרח לנהוג כפי שמצפים ממני. איכשהו עמדתי בנסיון, לא נלחצתי לעבור על אמונתי ולא התרשמתי מהאמירות המוסוות בהושטת היד:
"תתנהג כמו שמצפים ממך"
או:
"אתה משלנו"
"אתה הרי מהמתקדמים!"
או:
"יש הרי דתיים שלוחצים יד!!"
גם לא התקפדתי. (גם מלשון "הקפדה" וגם מלשון "קיפוד") חייכתי ועמדתי על שלי. אז באה "ההערכה" הגדולה.
"הו,,,,
אתה עומד על עקרונותיך!!
כל הכבוד"
זה היה חידוש מרענן בחברה שהמוטיב המרכזי שלה הוא "תרבות ההמונים" שבה כולם נוהגים אותו דבר, כפי שמצפים מהם.
לובשים אותו גינס
שותים את אותה הקולה
אוכלים את אותו הבורגר
רואים את אותם סרטים
מעריצים את אותם האלילים
את שונה. יש לך דרך חיים. את עומדת עליה. אז למדתי את הנוסחה:
"מאור פנים ועמידה איתנה"
לא רק מאור פנים - ורכרוכיות.
לא רק עמידה איתנה - וקנאות.
שניהם יחד - זה ההרכב המנצח!!
חיזקי ואמצי!!
(אם כי זה לא כל כך קשה).