שאלה
מהו בדיוק ההגדר ההלכתי למצווה זו לפי התורה?
תשובה
בס"ד
ספורנו עה"ת ספר ויקרא פרק יט פסוק טו
"לא תעשו עול במשפט. - שלא יהא רך לזה וקשה לזה אחד עומד ואחד יושב וכל הדומים לאלה.
ואור החיים הסביר כי כשהבעלי דין או העדים או הדינים רואים שעל פי סדרי הדין יחויב הזכאי, שלא יתנו ידם לכך. שלא יהיה עוול במשפט אע"פ שכך סדרי הדין.
ומעשה היה בבית משפט עליון בדיון על חוב שהתובע איבד את השטר,
בית המשפט פסק שיבדק התובע במכונת אמת. כך היה ונמצא התובע שקרן. כמובן שנפסק לרעתו. אבל אחרי שנתיים מצא התובע את השטר חוב והביאו לבית המשפט. ואעפ"כ שופטי בית המשפט פסקו לרעתו כי לדעתם "יציבות" המשפט עדיפה על הצדק. כיון שהנתבע יצא זכאי בדין.
אבל בבית דין רבני על פי ההלכה דלעיל הוא היה יוצא מחויב.