כפרה על חטאים...

בס"ד


התיקון הראשון הוא להזהר מנפילות נוספות.
לא להיות במצבים של נפילות. עם אנשים שאיתם נפלת. במצבים שבהם נפלת. להזהר מהמצב שמבי אאל החטא.

תתיקון השני הוא להצטער על החטא.
פשוט לבכות עליו אל ה'.

התיקון השלישי הוא להתחזק באש קודש.
הכיפור על אש התאוה הוא באש קודש. לעשות דברים של קדושה בהתלהבות של שמחה ושל קדושה. להתפלל בשמחה. לברך ברכת המזון בכוונה. לשמח חתן וכלה בלב טוב. וכן על זה הדרך.

וכיון שאת שואלת בימי השובבים. אצרף לך מאמר על הימים הללו אולי תוכלי לקחת משם משהו שיעזור לך להתקדם בדרכך.


בהצלחה

{[*************************]}


[מי הם השובבי"ם?]
מקובלים אנו כי הזמן שבין פרשת "שמות" ל"משפטים" הוא זה זמן מיוחד לתיקון. זה הזמן שבו אנו קוראים בפרשיות השבוע שראשי התיבות שלהם מרכיבים את המילה "שובבים" על היציאה של עם ישראל ממ"ט שערי טומאה למ"ט שערי טהרה. ומעשי אבות סימן לבנים שגם אנו יכולים בתקופה זו לתקן מה שקלקלנו בגלגול זה ובגלגולים אחרים.
גם אנו בתקופה הזאת מוציאים את עצמנו ממצוקה לאורה בעבודה על עצמינו. העבודה הנכונה מתחילה בהכרת המציאות וביציאה ממנה. והמציאות ההתחלתית היא בשיא החורף. בתקופה שבה הימים קצרים והלילות ארוכים.
גם בטבע אנו רואים בתקופה הזאת חולשה. העצים ברובם ללא עלים. כולם כולם לא פורחים. זו תקופת החורף. יש בעלי חיים שבתקופה הזאת נמצאים בתרדמה שמקפיאה את כל כוחות החיים שלהם – הם לא אוכלים, לא מסתובבים, בודאי לא משמעים קולות. הם בשינת חורף. אנחנו בני אדם - ואיננו ישנים "שינת החורף". לעומת זאת אנו מתנהגים בתקופת השובבים בצורה אחרת מהרגיל.

[מנהג השובבי"ם]
יש מנהגים רבים בשובבי"ם, אף אחד מהם לא חובה. וכל אדם צריך לעשות מה שמקרב אותו לאביו שבשמים:
1. תענית דיבור של יום שלם פעם אחת בכל התקופה.
2. תענית דיבור פעם בשבוע.
3. תענית דיבור כל תקופת השובבי"ם.
4. תענית ממש בכל שני וחמישי בשבועות השובבי"ם.
5. תענית של שלשה ימים רצופים.
6. תענית הפסקה פעם אחת ממוצאי שבת עד ליל שבת שאחריו.
7. ארבעים תעניות רצופות, ביום בלבד, במשך השובבי"ם.
8. תענית הפסקה בכל שבוע משבועות השובבים.

[איזה מנהג נקבל על עצמינו?]
המנהגים האחרונים לא מתאימים לכל אחד. לא כל אחד יכול לעמוד בהם, רק אדם שעלה לאט לאט אל הקודש פנימה יוכל לעשותם. מי שעולה בבת אחת עלול לשבור את גופו ואין בזה עבודת ה'. יש בודדים שבעבודה רוחנית איטית אך מתמידה הצליחו להגיע למדרגה כזאת שהצום שלהם לא מטריח אנשים אחרים, לא פוגע בהם ולא פוגע בגופם.
טוב שיקבל על עצמו לפחות תענית דיבור אחת בתקופה זאת. וכדאי לקבל עוד כמה וכמה "תעניות דיבור" של שעות בודדות מידי פעם בפעם במשך התקופה

[מתי לקבל תענית דיבור של שעות?]
כשאתה חושש שאתה עלול לכעוס או לדבר לשון הרע ורכילות. בשעה כזאת תקדים ותקבל על עצמך "תענית דיבור" לשעתיים או יותר "בלי נדר". כך תעבור את השעות המסוכנות בשלום.
שים לב לקבל את התענית הזאת בשעה כשזה לא מפריע לסביבה שלך. לא בשעה שהילדים שלך ואשתך רוצים לדבר איתך דברים חשובים.

[מה לא מדברים בתענית דיבור?]
לא מדברים דברים בטלים, לא דברים של חול, לא דברים של מסחר ופוליטיקה - אפילו דברים נכונים וחשובים. גם לא צרכי הבית שמותרים בדרך כלל, "לך למכולת" וכד'.
מותר לדבר רק דברים של קדושה ודברי תורה.
יש נוהגים לא לומר דברי תורה אלא רק לקרוא תהילים וכד' ומשתדלים לסיים פעמיים או שלוש את כל תהילים. וחוששים הם לדרוש דרשות כיון שהם חוששים שמדברי תורה אלו עלולים לגלוש לדברים בטלים. וכל מי שיודע שחשש זה הוא סביר – ישתדל ללמוד מתוך ספר מסודר תהילים או הלכות וכד' .

[שובבי"ם ת"ת]
בשנה מעוברת יש ממשיכים את התקופה בעוד שתי שבתות. "שמות וארא בא בשלח יתרו משפטים – תרומה תצוה". מ"שמות" עד "משפטים" מדובר על היציאה מעבדות לחרות גם יציאה גשמית ממצרים מעבודה בחומר ובלבנים וגם יציאה רוחנית מעבודה לאלוקים שעשוי חומר ולבנים. ונהגו כיום גם בשנה שאינה מעוברת.
"תרומה תצווה" הן הפרשיות העוסקות בביסוס המדרגה הרוחנית שאליה הגיעו בני ישראל במתן תורה. ביסוס זה הוא במשכן הנבנה על ידי בני ישראל שממשיך את האור והשראת השכינה לחיי יום יום בכל בית ובית – ושכנתי בתוכם.

[זהירות באכילה - רבי יוסף קארו]
עיון בספרי "מגיד מישרים" של מרן רבי יוסף קארו מלמד שהוא היה מקפיד מאוד להתענות בתקופה זו, ובפעם אחת מזכיר לו המגיד כי התענה ארבעים יום רצופים בתקופת שובבי"ם. וכיון שהתענה דוקא בתקופה זו הוא זכה לאהבה גדולה מהקב"ה אליו. (פרשת יתרו) והמלאך המגיד שהיה לו "המגיד משירים" עודד אותו מאוד להחזיק בקבלה זו ואמר לו דע לך כי:
"יצר הרע ונחש וסמאל כי הם רודפים אחריך תמיד ואליך תשוקתם ואתה תמשול בהם, והנה אמרת להתענות בשבועות הללו של שובבי"ם,,,, כי האמת שהתענית בשבועות אלו. הוא חשוב ומקובל ומרוצה מאוד". (פרשת וארא).
כמו כן הוא עודד אותו להזהר גם בעת אכילתו בלילה בין יום צום אחד למשנהו שלא יאכל לשבוע יותר מידי, ולא יאכל לשם הנאה, ולא יאכל כשאינו רעב, וגם כשהוא מרגיש חולשה ורעב – לא לאכול יותר מידי. וציווהו להתנהג כמו רבי יהודה הנשיא שלא נהנה מהעולם הזה אפילו באצבע קטנה. (שם). ואף על פי שלא כולם במדרגת "רבינו הקדוש" אפשר לנהוג כמותו בחלק מהארוחות שאוכלים, או אפילו בחלק מהארוחה עצמה. ובודאי בתקופת השובבי"ם.

[מי שלא מתענה ארבעים יום רצופין?]
כתב הרמ"ע מפאנו - במאמר תקוני תשובה - פרק ד כי מי שאינו יכול לצום ארבעים יום רצוף, ומתענה שאינם רצופין – יש אומרים שיתענה שמונים יום ויש אומרים שיתענה שישים ושמונה יום.