שאלה
שלום רב,
יש לי מספר שאלות:
ברצוני לדעת האם ניתן היום, כשאין סנהדרין שמוציאה להורג את החייבים, ובכך מכפרת על חטאם, לחזור בתשובה אמיתית על דברים שעניינם כרת ומיתות בי"ד כגון חילולי שבת, משכב עם הנידה, משכב זכור אכילת חמץ ואכילה ביום כיפור וכדו', או שגם אם אדם שחטא בדברים אלו והפסיק, נשאר לו מה לשלם על כך בעולם הבא?
האם נישואין באמת מכפרים את העוונות, או שדבר זה נאמר רק להרגיע את החוטא? מהו המקור בחז"ל/בתורה לדבר זה?
קראתי במספר ספרי קדמונים (לא זוכר כעת את שמות הספרים) שגזרו גילגולי שלג, צומות מרובים וכו' על עבירות שכיום הן מאד שכיחות. האם כיום, בחולשתנו הרבה, ניתן להסתפק בעזיבת החטא, וידוי וקבלה לעתיד מבלי לחשוש שביום הדין יאמר לנידון שלא עשה מספיק?
לתשובתכם אודה מאד
שלומיק
תשובה
בס"ד
בספרי האר"י ז"ל מובאים כל מיני תיקונים לעבירות שונות. יש מהם צומות של ימים ויש של שבועות.
בימינו אומרים כל המקובלים שאני מכיר לעצות את התיקונים הללו מאהבה ומשמחה. הם לא מציעים תיקונים מסוג גילגולי שלג רק תיקונים של צדקה או תפילה בדבקות. הם מציעים תיקונים של עשה טוב. למשל
אשה שעברה הפלה - אומרים לה ללכת לסייע לנשים במצבה שלא תעשנה הפלות.
איש שחטא בקדושה - יוסיף תוספת קדושה.
מי שחטא בערווה - ילמד בהתלהבות בקול ובניגון.
מי שחטא באיבוד תפילה - ישתדל בתפילת ותיקין.
מי שחטא במחשבות רעות - יקפיד על טבילה במעיין.
בקיצור אתה רואה שכל התיקונים הם בעשה טוב.
ועוד דע לך כי לפעמים עושים תיקונים בישיבות מקובלים שונות ורובם ככולם הם תיקונים של תפילה וצדקה דיבוק חברים ואור צדיקים. כולם כולם חוזרים לכיון של העשה טוב.
הדבר החשוב ביותר בתיקונים הללו הוא הווידוי.
ההכרה בחטא והידיעה שאנחנו מתרחקים ממנו. האמירה זה חטא. זה לא טוב. לדעת להבדיל בין הקודש לבין החול בין הטמא לבין הטהור לא לבלב את היוצרות כמו שעשה הנחש.
לדעת לברוח מהרע. להתרחק מכל מה שדומה לו. לא לעבור ברחוב שלו.
בהצלחה
והוא רחום יכפר עוון