''כלים נאים'' או ''מים במשורה תשתה''?

הכלל הוא שעל כל מה שאדם לוקח מהעולם הזה הוא משלם בכסף מלא. (אנחנו מבינים שלאו דוקא כסף). כל מה שאדם לוקח מהעולם הזה הוא על חשבונו מהעולם הבא.
אעפ"כ מותר לאדם לקחת מהעולם הזה על מנת לפעול ולתקן ולעשות את מלאכתנו בעולם. ולכן אם אדם צריך לאכול והוא לא אוכל ובגלל זה הוא לא פועל ועושה להגדיל תורה ולהאדירה. הוא טועה.
מה יעשה אדם?
יקח האדם מהעולם רק את מה שהוא צריך על מנת למלא את תפקידו. יפעל בעולם בין אם זה על ידי מחשב ובין אם זה על ידי מכונית וטלפון וכד' על מנת לפעול להקים שכינתא מעפרא.
צריך לדעת כי שימוש מוגבר בעיניני עולם הזה גורר את האדם לחטא. אע"פ שכל עיניני העולם הזה הם חולין ואין בזה איסור – אעפ"כ כל תוספת של חולין מביאה קלקול. כל עודף לחם – מביא רקבון ותולעים. כל עודף שומן – מביא מחלות. כל עודף בשר – מביא תאוה. זה מה שכתוב בפרקי אבות "מרבה בשר מרבה רמה, מרבה שפחות - מרבה זמה, מרבה עבדים - מרבה גזל".
אשה נאה מרחיבה דעתו של אדם, אבל לכל אשה נאה יש מחיר. הגמרא מספרת על אחד שהתפלל שאשתו תהיה נאה ובקשתו התקבלה. אחר כך החלה אשתו להתלבש בהתאם ולהגדיל את ההוצאות. היא החלה להתגאות ולהרים ראש בבית. והכל החל לההרס לו מול העינים.
הוא החל להתפלל שיחזור דבר למקומו הראשון.