כבוד אב ואם

א. חובת מורא אביו ואמו וכבודם מחייבת שלא יעמוד אדם ולא ישב במקום המיוחד להם.

לא יעמוד ולא ישב אדם במקום שבו רגיל אביו להתפלל או לדרוש בפני הציבור בבית הכנסת, וכן לא במקום הישיבה המיוחד לאביו או לאמו בבית.

האיסור הוא גם שלא בנוכחותם של ההורים, וגם אם הוחלף הכסא ונותר רק המקום המיוחד להם.

אב ואם רשאים למחול על כבודם, ולהרשות לבניהם לשבת במקומם. אולם יש מחמירים בבית הכנסת, כיון שלא הכל יודעים על הכבוד שנמחל.

אדם חייב לכבד את הוריו גם אם אינם שומרי תורה ומצוות, בפרט בזמננו כשהם כתינוק נשבה.


ב. מחמת הכבוד אין אדם קורא בשמו של אביו, אלא פונה אליו בתואר של כבוד (למשל: אבא). כשאחרים נקראים באותו שם - אם זהו שם רגיל, רשאי לקרוא לאחר בשמו רק שלא בנוכחות אביו; אם זהו שם פלאי ונדיר, אין להשתמש בו כשהאב אינו נוכח. הוא הדין לשמה של האם, וכן בהלכות הבאות.

בכתיבה יש אומרים שמותר לאדם לנקוב בשם אביו (למשל: יצחק בן אברהם). ויש אומרים, שיכתוב יצחק בן אדוני אבי או אבא מארי אברהם.

כשנשאל אדם לשם אביו (למשל: במשרד), ויש חשש שהשואלים לא יבינו את התוספת "מר אבי" וכדו', יאמר בלחש "מר אבי" לפני ציינו את שם האב. אין בכך הבדל בין שמות רגילים לבין שמות נדירים.