יין שנקנה מאוצר בית דין

בס"ד

ביעור אוצר בית דין


1. פירות שביעית אין אוכלין מהן אלא כל זמן שאותו מין מצוי בשדה, שנאמר: "ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכל", כל זמן שחיה אוכלת ממין זה מן השדה - אתה אוכל ממה שבבית, בזמן שכלו הפירות לחיה מן השדה - חיב לבער אותו המין מן הבית, וזהו בעור של פרות שביעית.

2. הזמן שאינו מצוי בשדה, אין פרושו מיד אחרי כלות לקיטת הפרי, אלא פרושו המין הזה שאינו מתקים יותר בשדה ובלה ונשחת כך למשל, קבעו לנו חז"ל זמן הבעור של תבואה הוא בזמן החריש, דהינו בחשון של שמינית

3. זמן הבעור של תמרים הוא פורים, ושל זתים הוא שבעות ושל ענבים הוא פסח של שנה שמינית

4. כיצד? הרי שהיו לו גרוגרות -תאנים יבשות של שביעית בתוך ביתו אוכל מהן כל זמן שהתאנים בשדה. כלו התאנים מן השדה, אסור לאכל מאותן שבבית אלא מבער אותן

5. כיצד הוא הבעור? מחלק מפרותיו - בין מאלה שלקט משדה שלו, ובין מאלה שלקט משדה אחרים - ומחלק מזון שלש סעודות לשכניו ולמיודעיו, ומוציא שאר הפרות ומניחם על פתח ביתו ואומר לפני שלשה מאהביו: "אחינו כל בית ישראל מי שצריך לטול יטול", וחוזר ומכניס ואוכל והולך עד שיכלו

6. פרות אלה שהפקיר ושוב זכה בהם, נשארת עליהם קדשת שביעית

7. כל העובר ולא בער פרות שביעית, הרי פרות אלה נאסרים ואין להם תקנה שוב לבערם ולכן מי שמספק אם כבר הגיע זמן הביעור, צריך להוציא את פרותיו כל יום מביתו ולהפקירם, ולא לזכת בהם, עד שיצא הספק מלבו שכבר כלו מן השדה.

8. פרות שנכבשו וכן מיצים וכדומה, צריך לבערם מביתו כשיגיע זמן כלות המין הזה מהשדה

9. כשם שמבערים את פרות שביעית כך מבערים את הדמים והמאכל שקנו בדמיהם. כיצד? הרי שמכר רמונים של שביעית והרי הוא אוכל בדמיהם, וכלו הרמונים מן האלנות שבשדה ונשאר אצלו מן הדמים שמכר בהן, חיב לבערן

10. על כן טוב לגמור את היין שקיבלת מאוצר בית דין עד ערב פסח. ואחר כך להפקיר. אם זכית בזה אתה ולא לקח אותם מישהו אחר אתה יכול לשתות את היין הזה בליל הסדר.

11. אם לא הפקרת את היין עד שביעי של פסח אין לך תקנה.

12. אם היית שוגג ולא ידעת - תפקיר מיד כשתדע.

31. זכור שאי אפשר לשלוח מנות מהיין הזה.