יחס הגמרא לנשים

גלעד שלום,
ראשית ברצוני לציין בפניך כי יחס התורה, ההלכה,היהדות לאשה הוא חיובי ביותר,ודי אם אזכיר את הברייתא המובאת בכמה מסכתות,כגון הגמרא ביבמות (דף סב עמוד ב)"ת"ר: האוהב את אשתו כגופו, והמכבדה יותר מגופו, והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה, והמשיאן סמוך לפירקן, עליו הכתוב אומר: וידעת כי שלום אהלך".
על ההיגד שציינת בשאלתך "אוי לו למי שבניו נקבות",הסבירו חכמי המוסר אוי לו למי שבניו נוהגים כנקבות,שהרי נשים פטורות ממצוות מסוימות,ואוי לאותם זכרים שפוטרים את עצמם ממצוות שנשים פטורות מהן.
ואם אתה מצוי בסוגיא אציע לך את פירושו של הגר"א.
המהרש"א על הסוגיא אומר שבהולדת בנות באה רביה לעולם משום שזכר אחד יכול לשאת הרבה נשים,ואין צורך בהרבה זכרים,אולם נשים ככל שיתרבו כן תרבה הרביה.
ולפי זה בעל ההיגד,בר קפרא,אמר לאביו של רבי שמעון ברבי שניחמו על הולדת הבת בטענה שבהולדת הבת באה רביה לעולם,שזהו ניחומים של הבל.שהרי אף שלעולם טוב בהולדת בת,לו עצמו עדיף שיוולד בן,שכן אם יוולד לן בן יוכל להוליד הרבה ילדים ע"י שישא הרבה נשים,ואילו בתו אינה יכולה להוליד אלא מאיש אחד.
ויותר מזה,מה שאנו מברכים בברכות השחר "שלא עשני אשה",הכוונה היא שהגבר חייב במצוות יותר מאשה.ואין הגבר מברך "שעשני איש"כי חז"ל אומרים טוב לו לאדם שלא נברא.לעומת זאת,אשה כן מברכת "שעשני כרצונו"-וזו מעלה חשובה יותר מהגבר.
בברכה וכל טוב,
שמואל זעפרני