י"ז בתמוז לעומת תשעה באב

5 צרות ארעו לעם ישראל בי"ז בתמוז: נשתברו הלוחות; בוטל התמיד; הובקעה העיר; שרף אפוסטמוס הרשע את התורה; והועמד צלם בהיכל.

א. למרות ריבוי הצרות, לא גזרו בתענית זו איסור נעילת הסנדל ורחיצה כמו שגזרו בט' באב, כיון שצרת חורבן הבית גדולה יותר, וכן משום שלדעת התלמוד הבבלי הבקעת העיר אירעה ביום זה רק בבית שני, ולא בראשון.

לדעת התלמוד הירושלמי הובקעה העיר גם בבית ראשון וגם בבית שני בי"ז בתמוז; אבל לדעת הבבלי הבקעת העיר בבית ראשון היתה בט' בתמוז. בכל זאת לא קבעו תענית גם בט' בתמוז - או משום שחורבן בית שני הוא חמור יותר, כיון שתוצאותיו ניכרות עד היום; או משום שחז"ל לא רצו לקבוע שתי תעניות סמוכות כל כך; ואולי משום שהנביא קבע רק את החודש שבו יצומו - "צום הרביעי" - וניתנה רשות בידי חז"ל לקבוע איזה יום שירצו בחודש.

תירוץ זה שהבאנו, שנמנעו חז"ל מלקבוע שתי תעניות סמוכות, יש לו השלכה למי שנוהג לצום ביום הפטירה על אביו ואמו. אם יום זה חל סמוך לי"ז בתמוז, די לו לצום רק בי"ז בתמוז. ואם עד כה נהג לצום יומיים, ובינתיים נחלש - יעשה התרת נדרים.

כאמור, צום זה הוא מדברי נביאים, ולכן אין להקל בו ראש. רק מי שהוא חלש או חולה, וכן מינקת או מעוברת, רשאים לאכול.

מנהג האר"י לומר אחר חצות היום מי"ז בתמוז והלאה את תיקון רחל.