שאלה
שלום כבוד הרב!
במשך שרותי בשרות הלאומי, עבדתי לא מעט עם נערים ונערות חילוניים, וב"ה גם עם המון דתיים ודתיות. אני בקשר עם רוב "החבר'ה" הדתיים, אבל גם עם כמה מהחילוניים.
וישנו דווקא נער אחד חילוני, אליו הכי התחברתי, בגלל היותו "בראש שלי", ובנוסף, הוא גם מכבד את הדתיים ואפילו מסכים עם הרבה ממעשינו.
במשך השנה התחברתי גם אל משפחתו, וככה הפכתי ל"בת בית" אצלם. ברור שבהתחלה זה היה להם מאוד קשה עם העובדה שאני לא אוכלת ולא שותה אצלם, רק שותה מים בכוס חד-פעמית, ומהמתקן של "מי-עדן" בלבד (החלטתי להחמיר בשביל למנוע מעצמי ח"ו להתפשר בעתיד). וככה לאט לאט הם למדו לכבדני ולהיפך. [וכאן אני דווקא מרשה לעצמי לפרגן קצת ולהגיד שטיפ טיפה בזכותי, שיניתי את דעת ההורים על הדתיים, שהם לא כאלה מפלצתיים כמו שהם חושבים, ושבנות שרות יכולות גם להיות מאוד נחמדות :)]
ועכשיו לעניינינו - בעוד כשבועיים יערך טקס החתונה של בתם הבכורה, ו"להפתעתי" - גם אני הוזמנתי.
ב-ר-ו-ר לי במאה אחוז שאינני רוקדת בחתונות שאין בהן מחיצה, ע-ל א-ח-ת כ-מ-ה ו-כ-מ-ה אם זו חתונה חילונית.
כמה שהם מבינים, מכבדים וכו' וכו' - יש לי הרגשה שהם יעלבו אם לא ארקוד. ואם אני כבר מתוודה, גם בי יש רצון להשתתף בשמחתם מאחר והם כמעט משפחה בשבילי.
השאלה היא כזאת - האם יש משהו שאפשר לעשות בנידון, איזה "תנועה במקום" ש"יראה" בשבילם כריקוד אך מבחינת הלכה לא תהיה זו עבירה? אולי אפילו להצטרף לריקוד צדדי, אם אראה שאין בנים מסתכלים/בסביבה?
מה שאני הכי לא רוצה, זה להרוס את כל מה שבניתי אצלם. שהם לא יראו אותי פתאום "רוקדת" ויחשבו שאני לא חזקה, או לא "באמת דתיה", ואם "רקדתי" שם, אז אני יכולה לעשות גם דברים "קטנים" אחרים?
הלוואי והתשובה תגיע במהרה - אמן.
נ.ב: הציעו לי פתרון קטן - לשים תחבושת אלסטית ברגל, ולהגיד שאינני יכולה לרקוד. אך ישנן שתי בעיות - אחד - האם זה בגדר שקר? שתיים - בתוכי - בסופו של דבר, אני כן רוצה להשתתף בדרך כלשהי...
מקווה שהבנת אותי. ומצטערת אם לאו...
תשובה
בס"ד
אני לא חושבת שאת צריכה לרקוד בחתונה חילונית. זה הרבה הרבה הרבה יותר רחוק ממה שאת חושבת.
** זה לא ריקוד נפרד עם מחיצה קלה.
** זה גם לא ריקוד נפרד בלי מחיצה.
** אפילו לא ריקוד מעורב במעגלים נפרדים.
** זה גם לא ריקוד מעורב של הורה שרק קצת נוגעים אחד בשני.
** זה גם לא חצי ריקוד חצי חיבוק.
** ברוב החתונות זה ריקוד של גירוי יצרים ותאוות. ריקוד עם לבוש מגרה.
** השירים, התנועות. האורות. החיכוכים הנגיעות הכל הכל נוטף יצרים ומיניות. והכל מחלחל ומחלחל ומגיע עד הרובד הכי הכי יצרי של האדם.
{** ** ** }
את לא צריכה להיות כלל באולם בשעה שדברי כזה מתרחש. לא להיות שותפה לזה. כל הכבוד שלך הולך לטמיון.
הם "יודעים" שזה ויתור ונפילה. הם לא מצפים ממך שגם את תרדי יחד איתם.
הם אולי לא כל כך מודעים לזה, אבל הנחמה שלהם היא שיש אנשים כמוך שלא נפלו לתוך זה. זו התקוה שלהם. זו התקוה של הציבור החילוני שלא זכה כמוך ללמוד ולדעת על האמת של החיים.
ודאי תשאלי למה הם עושים את זה?
והתשובה הכואבת היא ש[זו דרך חיים שהם שבויים בה].
הם אומרים לעצמם: "כולם עושים כך ואני לא יכול להיות שונה מכולם".
ומה האמת?
שאחרי כל חתונה כזו נוצר ריחוק בין בעל לאשה. (איך לא?) נוצר ריחוק בין חבר לחברה. (היא לא אבן) נוצר "נתק" - בין כל מה היה קשור קודם. (גם הוא לא אבן).
באותו רגע זה נראה כאילו יש כאן "אהבה סוערת" ו"חיבורים" בין אנשים. "אהבות חדשות" "ריגושים" וכד'.
האמת המרה שזה הניתוק היותר גדול של החיים.
אין מי יודע את הנזק של זה יותר מהם. אולי זה לא מוגדר להם בראש. אבל הריקנות שבאה לכל מי ששותף בזה ניכרת גם בלי להזדקק לזכוכית מגדלת.
["הלכה האהבה"]
בקיצור - זה לא המקום שלך.
{** ** ** }
לגבי הקשר על הבחור החילוני. כדאי שתחשבי עד הסוף אם זה נכון.
אם את לא מכניסה את עצמך למקום כל כך מורכב ומסובך.
אם את לא מכניסה אותו למציאות חיים כואבת ומורכבת. מציאות שהוא יצטרך לוותר בה על הרבה הרבה דברים שהוא כלל לא יודע מה הם, ומה זה לוותר עליהם.
חישבי האם את לא בונה לילדיך מציאות חיים מסובכת ומורכבת. חיים שבהם יעברו עליהם שנות הילדות במורכבות קשה במקום לחיות ברוגע, בשלמות ובהרמוניה.
אל תתפתי לכל הדיבורים על ויתורים והסכמות.
קל מאוד לדבר על כך שנתגבר. קשה מאוד לבצע.
קל לדבר על טהרת המשפחה. קשה מאוד לבחור חילוני לחכות שבועיים עד הטבילה.
קל לדבר על בית כשר. קשה לותר על סטייק בחנות בלי הכשר כשאתה באמת רעב.
קל לדבר על בית דתי. קשה לותר על סיגריה למי שמכור לה. קשה לותר על טלויזיה למי שמכור לה. ומי בציבור החילוני לא מכור לטלויזיה. (אחד מאלף!!). אולי.
קיראי:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=26293
בהצלחה