שאלה
שלום כבוד הרב.
האם תוכל להסביר לי מה נותנת הטבילה במקווה.
וכיצד בריכת מים יכולה לטהר את הנפש מטומאתה?
אנא תשובתך מכיוון שתהליך שלם של חזרה בתשובה תלוי בה.
תודה
תשובה
בס"ד
ניתן להרחיב בדברים אלו רבות ובסיום ההקדמה אביא לך מקורות על נושא זה.
אך בד בבד אם קריאת המקורות הרבים על כך אומר לך "אפשר לנסות" מציאות החיים הנסיון מוכיח יותר מכל דבר שטבילה במקווה ובמיוחד במעיין הופכת את נפש האדם.
במו עיני ראיתי כמה וכמה אנשים שטבלו במקווה האר"י (שהוא מעיין מים חיים) והתהפכו באותו רגע ממש לתשובה!!.
ויש עשרות שאני מכיר בשם שחזרו אחרי זמן ותולים את המהפך ברגע הטבילה במעין זה או אחר.
אני מעיד על עצמי שהטבילה במקוה ובמיוחד במעיין נותנת לי כל כך הרבה כוח ורעננות גופנית ורוחנית עד בלי הכר.
ואם אתה שואל איך הטבילה הגופנית משפיעה על הנפש הרוחנית?
ובכן - דע לך שהגוף והנפש קשורים זה בזה באופן חזק מאוד. רק בעולם הנצרות והאלילות יש הפרש בין גוף לנפש. אבל ביהדות הם קשורים כמו,,,,, במציאות החיים.
כל אכילה או טבילה או זהירות בעניני צניעות נשים - משפיעה השפעה מכרעת על הנפש אע"פ שכולם קשורים לגוף.
---------
מקורות והסברים
---------
על אודות ענין הטבילה במקוה כתב הרמב"ם בהלכות מקוואות פרק יא הלכה יב:
"דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירות הכתוב הן, ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעתו והרי הן מכלל החוקים, וכן הטבילה מן הטומאות מכלל החוקים הוא שאין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים אלא גזירת הכתוב היא והדבר תלוי בכוונת הלב, ולפיכך אמרו חכמים טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל, ואעפ"כ רמז יש בדבר כשם שהמכוין לבו לטהר כיון שטבל - טהור, ואע"פ שלא נתחדש בגופו דבר. כך המכוין לבו לטהר נפשו מטומאות הנפשות שהן מחשבות האון ודעות הרעות - כיון שהסכים בלבו לפרוש מאותן העצות והביא נפשו במי הדעת - טהור, הרי הוא אומר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם, השם ברחמיו הרבים מכל חטא עון ואשמה יטהרנו אמן".
מדברי הרמב"ם האלו אנו למדים כמה דברים יסודיים וחשובים:
1. ענין טומאה וטהרה הינו ענין שאינו בר הבנה והוא בכלל גזירת הכתוב.
2. ענין יסודי בטבילה הוא כוונת הלב ומחשבתו של האדם.
3. טהרת הגוף תלויה בטהרת הנפש.
4. לטהרת הגוף צריכים להקדים תשובה.
דברים אלו משתלבים יפה בדברי הרמב"ם לענין כניסת עם ישראל בברית שזה תלוי אף בטבילה כדכתב הרמב"ם בפי"ג מהל' איסו"ב ה"א-ד' וכן הדבר לענין קבלת גרים.
וניתן להטעים את הדברים לאור דברי הגרח"ד הלוי זצ"ל. שכתב כי "הטומאה היא מציאות רוחנית של חוסר חיים ואילו הקדושה היא מציאות רוחנית של תוספת חיים. אדם חוטא הוא במצב של התרחקות מהחיים, דמיה של אשה נדה הם בטוי לחדלון החיים, גוי מבחינה רוחנית אף הוא נמצא במצב של רחוק מהחיים וזו המשמעות העמוקה של דברי חז"ל אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם".
והנה למקוה יש כמה קרטריונים וחלק מהם שיהיו "מים חיים" היינו מי גשמים שלא כונסו לכלי. ולכן אדם שאבד משהו מהחיות שלו תקנתו היא להכניס את כל גופו למקום חיות, לקבל תוספת חיים מבחינה רוחנית ולכן אין הדבר בעל ערך כאשר נעשה ללא כוונת הלב וטהרת הנפש.
ולכן גוי שבא להתגייר, או אשה נדה, או גבר שיצאה ממנו שכבת זרע, חלק מתהליך התיקון שלהם הוא ע"י טבילה במקוה.
וידוע שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. ומלבד זאת יש בטבילה במקוה משום תוספת קדושה שהיא למעשה תוספת חיים מבחינה רוחנית.
ובזה יובן מדוע רבותינו הפליגו מאד בחשיבות הטבילה במקוה כדלהלן: