שאלה
אני ואחותי גרות קרוב אחת לשניה. הענין הוא כזה: לי אישית זה לא מפריע, אבל בן זוגי העיר לי על כך מס' פעמים, שאצלנו בבית הכל "חופשי" והכל מותר, ואצלה זה כמו "בית מרקחת". הוא מרגיש שהיא מנצלת אותי ושהיחסים ביננו כלל לא הדדיים. היא מעולם לא תזמין אותי ואת משפחתי לארוחה ואני יכולה להזמין אותה הרבה פעמים.
לי זה לא מפריע. ההיפך, אני אומרת "לשם מצוות חסד" הבית שלי פתוח ויהיה פתוח לכולם תמיד. אין לי בעיה עם זה. אבל גם חמותי העירה לי על כך. מה לעשות?האם להעיר לה על כך או בפעם הבאה שהיא מזמינה את עצמה לסעודת שבת, לרמוז לה שזה יהיה נחמד אם זה יהיה אצלה פעם אחת. זה לא אני, ולא נראה לי שזה מה שאני יעשה, אבל הם לא מפסיקים להגיד לי שזה לא בריא וכו' וכו'
תשובה
בס"ד
יש לי שתי תשובות
אחת – הדרך שלך שאינך עושה חשבונות היא הדרך הנכונה. כך צריך לנהוג. ובלשון חכמים זה נקרא לא תנקום ולא תיטור
שתים – אם זה מפריע לבעלך, החסד שאת צריכה לעשות איתו הוא יותר חשוב מהחסד שאת צריכה לעשות עם אחותך. ולכן אל תלכי נגדו. אם הוא לא מרשה לך את בבעיה. לכן את צריכה להסביר לו שאת לא עושה את החשבונות שלה. אולי יש לה בעיה עם עצמה. את לא מחשבת מה מגיע ומה לא. את נותנת בלי חשבון. ואת מאמינה שיבוא יום וכל הטוב הזה יפעל על אחותך ויפתח את לבבה להטיב ולהשפיע טוב חזרה.
את חייבת להסביר לו שאת בכלל לא מרגישה שום בעיה עם זה. להפך זה משמח אותך. ואת רואה את כל מה שהם רואים ואף על פי כן את שמחה בזה ובטוחה שבסוף יבוא. טוב. זה בדיוק הנקרא "חסד של אמת" בלי חשבון לקבל טוב. והוא זה שבונה את העולם.
בהצלחה