שאלה
שלום כבוד הרב.
ראשית כל, אני מבקש לפרסם את התשובה באתר
רציתי לשאול אותך: ראיתי שלהרבה דתיים קשה מבחינה פסיכולוגית לעבור את חיי הנעורים עם השמירה על הרבה איסורים
הם משקיעים המון כדי לשמור על קדושה למרות שזה קשה וחלק מהם נופלים באמצע ואני מרגיש שזה ממש לא הוגן לעומת
חילוני שכל חיי הנעורים שלו עוברים בלי צרות (ואולי עם צרות, אבל בטח לא כמו דתיים ובטח לרוב אין הרבה בעיות) ונכון שאין לו חיים אמיתיים אבל בשלב מסויים בחיים הוא מגלה את האלוה ואת האמת והוא חוזר בתשובה, ואני יודע שזה לא תהליך פשוט אבל עדין, זה שהוא עבר את כל חיי הנעורים בלי בעיות זה לא הוגן לעומת דתיים שהשקיעו המון ונפלו
רציתי לשאול אותך מה התשובה לבעיה הזו
תשובה
מה שאתה כותב שלמרות שחיי הנעורים של החילוני אינם אמיתיים, אבל בשלב מסויים בחיים הוא מגלה את האלוה וחוזר בתשובה.
לו יהי כדבריך. רוב רובם אינו שב בתשובה וחייהם אינם חיים, גם אם כלפי חוץ נראה שכן.
בנוגע אליך, אשריך שזכית להמנות עם אלו שנופלים וקמים נופלים וקמים. "שבע יפול צדיק - וקם". כלומר, הוא צדיק רק אם נפל לפחות שבע פעמים, ובפחות מזה עדיין לא נכנס לקטגוריה של צדקות. ולפום צערא אגרא, לפי גודל יגיעתך – שכרך. ואין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם. חז"ל למדונו שזהו תנאי, שכדי לעמוד על עומקם של דברי תורה הנפילה המוסרית הכרחית. לא שאנו מחזרים אחרי נפילות ונסיונות שכן אלו באים לנו ממילא, אך כשזכינו להם, עליו לשמוח. בכל לבבך - בשני לבבך גם עם היצר הרע.