שאלה
בשכונתי בית כנסת המתנהל על פי חברים שמשלמים סך קבוע לשנה. חלק לא מבוטל מהמתפללים ביום יום ומיעוט המתפללים בשבתות אינם חברים. יתרון החברות הינו בעיקר בעליה לתורה ובמקום קבוע.
שאלתי:
האם יש חיוב להעלות מתפללים שאינם בהכרח חברים (ועשויים היות כאלה התורמים לביכנ"ס ללא רצון להיות חבר)?
האם יש להקצות מקומות כלליים למי שאינו חבר?
מהם דמי חבר הראויים להגבות?
והאם התנהלות על פי דמי חבר היא ראויה? (מחצית השקל?!)
תודה ושכמ"ה
תשובה
בס"ד
טוב שיש "חברים" וטוב מאוד שיש "אורחים". ההבדל הוא בכך שצריך לקבל את האורחים ביותר מאור פנים מאשר ה"חברים". הרי אפשר שבשבילם זו תפילה ראשונה.
גם אם יש מישהו שהסיבה שאינה חבר היא רק "דמי החבר" - אין שום סיבה למנוע ממנו משהו. החברות אינה מקנה זכויות פיזיות כמו שהיא מקנה זכויות ממשיות זאת אומרת "זכויות רוחניות".
מי שלא משלם איבד זכות להיות חלק מהבונים של בית הכנסת.
למעשה ההבדל מתבטא בעיקר במקום קבוע בחגים, וגם אז צריך לדאוג למקומות לאורחים. דתים או חילונים חוזרים בתשובה וכד' סוף סוף בדורנו הם רבים ולא תמיד רוצים כבר להיות חברים בבית כנסת אבל אין שום סיבה שלא יוכלו להתפלל או לעלות לתורה. כאמור ההיפך הוא הנכון - את האורחים צריך לקרב יותר.