זה שמי לעולם

א. נהוג לכתוב בראש מכתב את ראשי התיבות ב"ה או בע"ה, כשהאות ה' רומזת לשמו של הקב"ה. לכאורה, דבר זה הוא נגד מה שפסק הרמ"א (שו"ע יו"ד רעו,יג) שאסור לכתוב שם לכתחילה, אלא בספר, אבל לא במכתב שעלול לבא לידי בזיון.

ב. באשר למלה שלום, שאף לגביה כתב הרמ"א שם שיש נזהרים אפילו בה, שלא לגמור את כתיבתה (וכותבים: שלו') - כבר כתב הש"ך, שרוב העולם אינם נזהרים בזה. לפי הרדב"ז, הדבר אסור רק כשהכוונה היא לבעל השלום, היינו כשרומז לקב"ה; אבל אם מתכוונים למושג שלום - כגון: "מה שלום פלוני?" -אין מניעה לכותבו. לכן, מי שכתוב על חולצתו "שלום עכשיו", אין מניעה שייכנס עימה לשירותים. אמנם כשכתובה רק המלה 'שלום' יש הנזהרים בכך.

ג. כשכותבים סימן לשם ה' - כגון, שני יודי"ן, או ה' - לפי הרמ"א מותר למחקו רק לצורך, ויש אומרים שרק לצורך גדול. לכן יש נמנעים מלכתוב בראש מכתב ב"ה, וכשמגיע לידיהם מכתב כזה עוטפים אותו בשתי עטיפות - ניר ונילון - ומניחים באשפה.

ד. יש לנהוג כבוד בשם ה' גם אם כתוב הוא בלועזית. מי שמחזיק דולר בארנקו, רשאי להיכנס עימו לשירותים, אע"פ שכתוב עליו in God we trust, רק אם הוא מונח בתוך שני כיסויים (בכיס ובארנק).

ה. יש מקילים לכתוב על הלוח בבית הספר ב"ה, כיון שהדבר נכתב על דעת למחקו. על כל פנים אין לכתוב את שם ה' בשלמות.