ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו

א. על פרותיהם של אילני סרק מברכים "שהכל" - או משום שהם גדלים ללא זריעה וללא נטיעה, או משום שאין הם ראויים לאכילה ללא בישול וטיגון. לדעת האר"י הקדוש מברכים על פירות אילני סרק "בורא פרי העץ".

פרי הצבר (סַבְּרֶס) - צמח הצבר (קקטוס) לא ניטע כדי לאכול את פריו, אלא כדי שישמש כגדר קוצים. הפרי יוצא מהעלה, ולכן יש שרצו לדמותו לעצי סרק. נוסף על כך: כשראוהו לראשונה אלה שעלו מארצות שבהם לא היו צברים, חשבו שהפרי אינו ראוי לאכילה, ולכן פסקו כנפסק בשו"ע (שו"ע או"ח רג ד) לברך "שהכל". לאחר שראו שרבים אוכלים פרי זה, פסקו לברך עליו "בורא פרי העץ". החיד"א פסק לברך עליו גם ברכת שהחיינו, כשאוכלו לראשונה בעונה.

זעטר - הוא ירק הצומח מאליו. האוכלו ללא לחם יברך "בורא פרי האדמה", כיון שראוי הוא לאכילה. יש אומרים שבשל חריפותו אין הוא נאכל ללא לחם, ולחכן ברכתו "שהכל", אבל אין נוהגים כן.

נענע - האוכלו כמות שהוא חי, מברך "בורא פרי האדמה". לענין מעשרות - יש אומרים, שכיון שהוא נזרע לטעם בלבד, אינו חייב במעשר; ויש אומרים, שכיון שיש רגילים לתבל בו סלט, חייב במעשר. המנהג הוא לעשר בלא ברכה.
יש הנמנעים מלהשתמש בנענע, כיון שיש בו תולעים וקשה לנקותו. נענע יבשה שעברו עליה 12 חודש - מותרת בשימוש.


ב. על ריח הנענע מברכים - "בורא עשבי בשמים"

על ריח תפוח העץ מברכים - "הנותן ריח טוב בפירות".

על ריח מאפה לחם הובאו בבית-יוסף 3 דעות: "בורא מיני בשמים", "הנותן ריח טוב בפת", והוא עצמו הוסיף: "לבי נוקפי אם לברך עליו כלל". מחמת הספק פסק הרמ"א שאין להריח בו, ואם הריח - לא יברך.