וידוי ביום הכיפורים

א. חובת הוידוי מתחילה במנחה של ערב יוהכ"פ, מחשש שכרות (רש"י) או שמא ייחנק (רמב"ם) בסעודה המפסקת שאוכלים אחרי תפילת מנחה.

נוסף לכך מתוודים עוד 10 פעמים - למשנה-ברורה: בשחרית, מוסף, מנחה ונעילה בתפילה שבלחש ובחזרת הש"ץ; במנחת עיוהכ"פ ובמעריב של ליל יוהכ"פ. לכף-החיים: במעריב יוהכ"פ מתוודים פעמיים (בלחש ובסליחות) ועוד 8 וידויים בתפילות היום. עכ"פ היחיד מתוודה גם בחזרת הש"ץ.

הנוהגים כרמ"א אומרים לפני ערבית של ליל יוהכ"פ תפילה זכה; וספרדים אומרים "לך א-לי תשוקתי", שבסופו וידוי. והכל מכוונים לצאת בכך ידי חובת וידוי שלפני ערבית.

לפי מנחת-חינוך גם נשים חייבות בתשובה ובוידוי. אולם אפשר שנשים אינן חייבות להתוודות 10 פעמים. עכ"פ טוב שתתוודנה בתפילות שבלחש, ותוספנה אף הן - כגברים - וידויים פרטיים משלהן.



ב. חובה להוסיף ביוהכ"פ מן החול על הקודש, ולכן מקדימים לבא לבהכנ"ס, ומקבלים את קדושת היום בהדלקת הנרות ובתפילות הנאמרות קודם ערבית. המגיע באיחור (כ 40-30 דקות לפני השקיעה) יאמר: "הריני מקבל עלי קדושת תוספת יום הכיפורים". ההתעטפות בטלית בברכה היא רק לפני השקיעה.

בעל בן-איש-חי הנהיג שקודם כל-נדרי יכריז הש"ץ שכל אחד מהקהל, אם יש לו כעס על חברו, יאמר: "מחלתי לחברי", ובכך יעורר האדם על עצמו סנגוריה גם למעלה.
יהי רצון שנזכה כולנו שיראו עינינו וישמח לבנו בעבודת יום הכיפורים, ולא רק בבחינת "ונשלמה פרים שפתינו".