התפילה...והבעיות הסובבות אותה

בס"ד

שלום וברכה רבה

בספרי החסידות והקבלה נאמר שהתפילה היא השתקפות של כל חיי האדם בהווה ובעבר. היא השתקפות של כל מה שעובר כיום בעולם. כל מה שעובר לך בראש במידי וברחוק.
כשעולים עם התפילה - הכל עולה.
זה קשה אבל אפשר לכן התפילה נקראת "עבודה" - ולעובדו בכל ללבכם. אם עושים אותה נכון היא עבודה קשה, אבל ממש ממש אפשרית.

חסידים ראשונים היו שוהים שעה אחת קודם התפילה. רור לך שהם לא היו שותים קפה באותה שעה אלא עובדים קשה באותה שעה.
מנקים את הראש מהשטויות. מכוונים את כל כוחות הנפש לדבר אחד, לאצילות. להתקשרות, להביא ברכה לעולם, ומביאים הרבה ברכה.
וכך כתוב בגמרא במסכת ברכות דף לב/ב
"תנו רבנן חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין שעה אחת וחוזרין ושוהין שעה אחת (אחרי התפילה לקביעת השפע) וכי מאחר ששוהין תשע שעות ביום בתפלה תורתן היאך משתמרת? ומלאכתן היאך נעשית? אלא מתוך שחסידים הם - תורתם משתמרת ומלאכתן מתברכת.

ממוצא דבר את למדה שכדי להתפלל טוב צריך להזהר שלא להכניס לראש דברים שאינם צריכים. לא שירים מיותרים, לא תאוות הגוף, לא שיחות ודיבורים שאינם נכונים ועוד ועוד. לא אוכלים קודם תפילה, צריך נקיון, צריך טהרה, צריך טהרת הנפש, צריך מידות, צריך הרבה הרבה עבודה. ואז אפשר להגיע למדרגה מאוד גבוהה.

"קרוב למעלת הנבואה".

ובשולחן ערוך מובאות ההדרכות כיצד להגיע למדרגה הזאת. הבאתי לך חלק ממהלכות מסימן צח בלשון השולחן ערוך.

מי שכתב הלכות בענין זה בשפה מתאימה לדורינו היה הרה"ג קפלן זצ"ל. שם הספר אולי יתמיה אותך אבל הוא מדבר על תפילה. שם הספר הוא "מדיטציה ויהדות".
הספר הזה נכתב אמנם לסגנון של סטודנט יהודי אמריקאי, אבל יש בו הרבה אמיתות מעומק עולם ההלכה ועומק הקבלה, והוא ממש מתאים.
כדאי לרכוש ולהתבונן בו

---------

"המתפלל צריך שיכוין בלבו פירוש המלות שמוציא בשפתיו ויחשוב כאלו שכינה כנגדו ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפלתו ויחשוב כאלו היה מדבר לפני מלך בשר ודם היה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה לבל יכשל, קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שהוא חוקר כל המחשבות.

וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה שהיו מתבודדים ומכוונין בתפלתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמות ולהתגברות כח השכלי עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה.

ואם תבא לו מחשבה אחרת בתוך התפלה ישתוק עד שתתבטל המחשבה.

וצריך שיחשוב בדברים המכניעים הלב ומכוונים אותו לאביו שבשמים ולא יחשוב בדברים שיש בהם קלות ראש:

הגה ויחשוב קודם התפלה מרוממות האל יתעלה ובשפלות האדם ויסיר כל תענוגי האדם מלבו

לא יתפלל במקום שיש דבר שמבטל כוונתו ולא בשעה המבטלת כוונתו.

יתפלל דרך תחנונים כרש המבקש בפתח ובנחת ושלא תראה עליו כמשא ומבקש ליפטר ממנה:

התפלה היא במקום הקרבן ולכך צריך ליזהר שתהא דוגמת הקרבן בכוונה ולא יערב בה מחשבה אחרת כמו מחשבה שפוסלת בקדשים.

ו"מעומד" - דומיא דעבודה.

ו"קביעות מקום" - כמו הקרבנות שכל אחד קבוע מקומו לשחיטתו ומתן דמו.

ו"שלא יחוץ דבר בינו לקיר" - דומיא דקרבן שהחציצה פוסלת בינו לקיר.

וראוי שיהיו לו מלבושים נאים מיוחדים לתפלה כגון בגדי כהונה אלא שאין כל אדם יכול לבזבז על זה ומ"מ טוב הוא שיהיו לו מכנסים מיוחדים לתפלה משום נקיות:

אל יחשוב ראוי הוא שיעשה הקב"ה בקשתי כיון שכוונתי בתפלתי כי אדרבה זה מזכיר עונותיו של אדם (שע"י כך מפשפשין במעשיו לומר בטוח הוא בזכיותיו)