התמודדות עם הכעס

בס"ד

א- למה אתה חושב שראובן צריך לזכור את יום ההולדת שלך. אתה מצפה שכך יקרה. וכשזה לא קורה אתה כועס ומחפש אחר כך דרכים להשקיט את הכעס.
טוב שאתה לא נותן לכעס שלך להתפרץ. כי כעס שמתפרץ נותן תחושה של רוגע ופורקן אבל הוא מרגיע בדיוק כמו שמנת סם מרגיעה את המכור להרואין. היא מרגיעה עכשיו ויוצרת את הדרישה לפעם הבאה בכמות יותר גדולה. כך כעס שמתפרץ יוצר אצל הכועס סף יותר נמוך לכעס. ומחר הוא יכעס על דברים פחותים יותר, עד שיכעס גם על דברים של מה בכך. וכל ימיו יהיו כעסים וטרוניות וחוסר נחת ועצבים על כל העולם.

מה הפתרון?
אם אתה כועס - לכבוש את הכעס. לא לתת לו להתפרץ. אע"פ שזה אולי לא כל כך בריא לכלוא את הרגש, אבל זה הרבה פחות מזיק מלתת לו פורקן באופן השלילי. כנ"ל. אחר כך תמצא לזעם שמצטבר בתוכך פורקן שמיעת ניגונין רוגעים או מקלחת טובה.

אבל זה לא פיתרון!!
הפתרון האמיתי לא לצפות כלל שיזכרו את יום ההולדת שלך. אף אחד לא חייב לך מאומה. אל תצפה כל היום לקבל מתנות חומריות או רוחניות. כל צפיה שכזו היא מחלת לב.
כך כתוב במשלי (פרק יג יב) "תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה - מַחֲלָה לֵב"
הפתרון הוא להיות עניו ושפל אמיתי בעיני עצמך. אל תצפה לקבל ולקבל יחס. כי לא מזה אדם נבנה.

הרצון לקבל יחס נובע מחוסר בטחון. וחוסר בטחון נובע מחוסר קשר אמיתי לאלוקים.
ככל שיש לך יותר אמונה - אין לך צורך ליצר בטחון מדומה על ידי כסף או רכוש או חיזוקים מאחרים בצורת כבוד וכיבודים ומחמאות ומסיבות וכד' וכד'.

לכן העצה שלי לטפל בשורש. ככל שאתה יותר מאמין אמיתי - אתה יותר רגוע ושלו באלוקים.

תהילים פרק כג
(א) מִזְמוֹר לְדָוִד יְהֹוָה רֹעִי לֹא אֶחְסָר:
(ב) בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:
(ג) נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:
(ד) גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:
(ה) תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:
(ו) אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יְהֹוָה לְאֹרֶךְ יָמִים:

********************************
ראה עוד
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=9245