שאלה
ב"ה
לכבוד הרב שלום,
ראשית יישר כח על כל העבודה שאתה עושה כאן!
ועכשיו לשאלה:
מתי עובד הכלל שמי שעוזר לעצמו ה' עוזר לו, ומתי עובד הכלל ש"ברוך הגבר אשר יבטח בה'"?
אביא דוגמה לרב: לפעמים שאני הולך בבקר לישיבה ונוסע באוטובוס, אני מונע את עצמי מלרוץ לאוטובוס למרות שאני יודע שיש סיכוי שהאוטובוס יעבור, ולדעתי אני צריך לחרוג מדבר זה שהרי יש גם אמרה שאומרת שאם אתה תעזור לעצמך ה' יעזור לך.
ובקיצור, מתי בעצם אפשר לומר: "אני סומך על ה'" ומתי צריך להתאמץ לעשות משהו ואז ה' יעזור לי? (אני מדבר גם במקרה לא עלינו שאני נמצא בסכנת חיי אדם, האם אני צריך לסמוך על ה' שלא יקרה לי כלום ולהמשיך בדרכי, או שמא אני צריך לנסות לברוח ולהינצל ואז ה' יעזור לי?)
בברכת יישר כוח ותודה רבה,
יונתן ב.ח
תשובה
אצרף לך את דברי הרמב"ם בפירוש המשניות על כך.
הרמב"ם פירוש המשניות - מסכת פסחים פרק ד משנה ט
מסביר למה חכמים שיבחו את מי שגנז ספר רפואות.
הוא יוצא בחריפות נגד זה שאמר כי טוב שגנזו את הספר כי לא צריך לרפא בני אדם הרי הכל זו גזירה משמים. למה להתערב. שה' ישלח רפואה. מקסימום מותר לנו להתפלל. נגד ההשקפה המזיקה הזאת יוצא הרמב"ם וקרא את דבריו.
"ואני הרביתי לך דברים בזה הענין לפי ששמעתי וכן פרשו לי הענין כי שלמה חבר ספר רפואות כשיחלה שום אדם או יקרנו שום חולי מן החולים היה מתכוין לאותו הספר והיה עושה כמ"ש בספר והיה מתרפא. וכאשר ראה חזקיה כי בני אדם לא היו סומכין על הש"י הסיר אותו וגנזו.
ואתה שמע הפסד זה המאמר ומה שיש בו מן השגיונות ואיך יחסו לחזקיהו מן האולת מה שאין ראוי ליחס כמותו לרעועי ההמון, וכמו כן לסיעתו שהודו לו.
ולפי דעתם הקל והמשובש האדם כשירעב וילך אל הלחם ויאכל ממנו בלי ספק שיבריא מאותו חולי החזק - החולי הרעב, א"כ כבר נואש ולא ישען באלהיו?
נאמר להם: הוי השוטים!!
כאשר נודה לשם בעת האכילה שהמציא לי מה שישביע אותי ויסיר רעבתנותי ואחיה ואתקיים, כן אודה לו שהמציא לי רפואה ירפא חליי כשאתרפא ממנו,
ולא הייתי צריך להקשות על זה הענין הגרוע לולא שהיה מפורסם".
לסיכום:
צריך לעשות ולא רק לסמוך על ה' כמו שה' בעצמו אמר מה תצעק אלי - תעשו מעשה "דבר אל בני ישראל ויסעו".
לכן צריך בהחלט לרוץ אחרי האוטובוס על מנת לא להפסידו.
בכל המאמצם שלנו לא תמיד נצליח, לכן האלוקים גומר את העבודה "לאל גומר עלי".