השוני בין בנות לבנים

בס"ד

שלום רב

אני קורא את מכתבך ומוצא ערימה של שאלות שכל אחת יותר מורכבת מהשניה וצריכה תשובה בפני עצמה ושואל את עצמי מאיפה להתחיל לענות לך?

חשבתי וחשבתי והגעתי למסקנה שלכל השאלות שלך יש יסוד אחד וכדאי לי להבהיר אותו, ואולי אם הוא יובן הכל יהיה לך יותר קל.

שימי לב. אם ברגע שתיקראי אותו תרגישי התנגדות - כנראה שכיוונתי למקום הנכון.

"בנות הן לא בנים!!" או שהן הפוכות לגמרי או שהבנים הפוכים מהן העיקר שהן והבנים ממש "עמים אחרים"!!

אם את מרגישה התנגדות לדברי אלה כנראה שנגעתי בנקודה נכונה. על מנת להסביר את דברי אביא לך שני מקורות אחד מחכמי אומות העולם ואחד משלנו.

יש ספר המטפל בעניינים של "שלום בית" הוא מדבר לבני זוג שנשואים ואוהבים ולא מצליחים להסתדר אע"פ שהיו חברים מאוד טובים. ודוקא הספר הזה הצליח להשכין שלום בניהם מה שלא הצליחו עשרות ספרים אחרים. הוא השכין שלום באלפי אלפי בתים ברחבי העולם.

הספר הזה עלה על נקודה אמיתית ופתר אותה ולכן הוא הצליח. שמו הוא "נשים ממאדים וגברים מנגה".
שם הספר מעיד על תוכנו, והוא מסביר שיסוד המרוביות והטעויות בין בני זוג היא ההנחה של גברים שנשים הם חושבות ומרגישות כמו גברים רק הן קצת שונות. ונשים חושבות שגברים מרגישים כמו נשים וקצת שונים אבל המציאות היא שגברים ונשים כל כך שונים במהות הרוחנית שלהם עד כדי כך שהם כמו שני יצורים מכוכבים שונים שנפגשו."נשים ממאדים וגברים מנגה".

התחושות שונות, השפה שונה, סדר עדיפות שונה, קצב שונה, רגישות שונה ואפילו ,,, הגוף שונה.

השוני הגדול הזה דומה ל,,,מחשב ומדפסת שנראים כל כך שונים כמעט שאין בניהם דבר אחד דומה, כמעט אבל הפלא הוא שהם ממש ,,,,משלימים אחד את השני.

הסבר לזה נמצא במקורותינו בצורה ממש מענינית.
את מכירה בודאי את הסיפור על משה וציפורה. (שמות פרק ד פסוק כ)
שם מסופר על משה שהולך בשליחותו של ה' לגאול את ישראל ממצרים. על סף הביצוע השליחות, ברגע שהוא עומד לדרוך על אדמת מצרים - שם בדיוק הוא עומד למות!!
"וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ:

משה לא מצליח לפתור את הבעיה. כל הגאולה של עם ישראל הולכת להעצר ומי יודע מתי יבוא מנהיג שיוכל להציל אותם. (איני רוצה כעת להסביר מה היה כל כך קריטי בטעות של משה שכמעט שילם עליה בחיים אני רוצה להתיחס למעשה של ציפורה.

"וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי: וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת".

ציפורה או כמו שכתוב בתורה "צפרה" לוקחת צר וכורתת את ערלת בנה ובעלה ניצל והגאולה מתחילה ובני ישראל בסוף יוצאים ממצרים.

שימי לב שמיד אחרי הסיפור הזה ציפורה חוזרת למדין ונראים הדברים שכל הדרך שעשה משה מהסנה עד מדין להביא את אשתו ולעבור איתה את כל מדבר סיני לא נועדה אלא לרגע הזה. זה כמובן שווה. הוא ניצל והכל מצליח בסוף.

עוד ענין יש לנו בעייתי מאוד בתיפקודו של משה, בעיה שנזכרת בתורה פעמים רבות על ידי משה בעצמו ועל ידי ה' והוא הבעיה ב"פה" שלו. הוא מגמגם "ערל פה".

זו בעיה שמלווה אותו כל הזמן מהר סיני או מילדות ובסופו של דבר ה"פה" שלו מכשיל אותו במי מריבה כידוע שבגללם לא ניכנס לארץ על שהיכה ב"צר" ולא דיבר ב"פה" (ושוב איני מרחיב למה כל זה).

עכשיו שימי לב לדבר מופלא.

שמה של ציפורה כתוב בתורה "צפרה"

השם צפרה מורכב משתי מילים 1]"צר" 2]"פה".

אלה שתי התכונות החזקות של ציפורה. בדיוק במקום שמשה חלש.

שוב הגענו לאותו ענין. אישתו של משה היא ממש הפוכה ממנו. במה שהוא חלש היא חזקה. וביחד הם דבר אחד שלם!!

אם העקרון הזה ברור לך אני חושב שכל השאלות נראות אחרת.

אני יכול לפרט אבל ידי כבר עייפות ויש לי עוד כמה עשרות שאלות לענות עליהן. אשר על כן אבקשך לקרוא את התשובה, להתיחס אליה, לחשוב עליה קצת

- ואם היא מספקת - אשמח לדעת זאת
- ואם היא עונה על חלק - גם אשמח לדעת על מה כן ומה לא
- ואם לא, חיזרי לכתוב והסבירי את עצמך ואענה לך שלא לפי התור כיון שזאת שאלת המשך.