הרהורי עבירה קשים מעבירה- למה?

הדס שלום,
מפרשים רבים עסקו בשאלתך.ואציין בפניך כמה מהם.
הרמב"ם במורה נבוכים הסביר,כיון שהרהורי עבירה נעשים ע"י חטא של כח המחשבה,יש בהם פגם גדול יותר מהעבירה עצמה שנעשית ע"י הגוף בלבד.
ואור החיים הקדוש פירש שאחר העבירה האדם מגיע לסיפוק
ויכול לעשות תשובה,ואילו בהרהורים אין סיפוק, אין שביעה,ולפיכך אין חרטה.
רש"י והרי"ד על הגמרא שהבאת, מפרשים שהחומרא היא בגירוי היצר,כי התאוה שיש בהרהור של העבירה גדול יותר מבשעת העבירה.
ולבסוף אצטט את פירושו הנפלא של בעל ה"בן איש חי" בספרו בן יהוידע על הגמרא הנ"ל,וז"ל:
"נראה לי בס"ד דעבירה הוא גוף המעשה והרהורי עבירה הוא כוונת האדם שמתכוון בעשייתה לעשות רע שלבו נהנה מן הרע שהוא עושה,והוא כוונתהעושה עוון במזיד.משא"כ העושה עוון בשוגג שאינו מתכוון לעשות רע,אע"פ שגופה של מעשה הוא שוה עם אותה מעשה שעושה במזיד,הנה חסר מזה הרהור לבו שוא כוונתו שאינו מתכוון לעשות רע ואינו נהנה מן הרע.נמצא ההפרש שיש בין שוגג למזיד,הוא הכוונה שהיא בהרהור הלב מומחמת כן זה חייב מיתה וזה פטור.ועל זה אמר הרהורי עבירה קשים לנפש האדם יותר מגוף העבירה עצמה,כי בעל המזיד אשר מתחייב מיתה,החיוב בא לו מצד הכוונה שהיא בהרהור הלב".
כאמור הבאתי לך חלק קטן מהפירושים הרבים לשאלתך.
בברכה וכל טוב,
שמואל זעפרני