שאלה
שלום כבוד הרב!
אני נערה בת 16 לפני חודש נפרדתי מהחבר שלי שהוא בן 18 והיינו ביחד כ 9 חודשים, לפני חודש הבנתי שאני רוצה להתחזק, שאני רוצה ל"מצוא את עצמי" לעצב את האישיות שלי... אך מה שקורה זה שקודם כל היה לי ממש קשה להפרד ממנו ואמרתי לו שאני חותכת הכל לא רוצה שום קשר איתו (לא בגלל שאני לא אוהבת להפך.. לא רוצה להכאיב לו בזה שנהיה בקשר ולא נוכל להיות חברים דבר שמאוד מפריע לו וקשה לו...) הוא לא היה מוכן לשמוע על ניתוק לגמרי, מצידו שנהיה בקשר בתור ידידים, ואני מבחינתי אין לי בעיה אבל ידעתי שיהיה קשה גם לו וגם לי... ועכשיו חודש אחרי שנפרדנו אנחנו פשוט מדברים כל יום ומלאאא כל פעם שיש הזדמנות מדברים... וזה כיף לי כי אני באמת אוהבת אותו וממש קשה לי שאנחנו לא ביחד...
וד"א הסיבה העיקרית שגרמה לי לחשוב על ניתוק היא שמירת נגיעה שהיה לנו ממש קשה...
עכשיו אני לא יודעת מה לעשות באמת אני בשלבים של התחזקות והכל אבל באיזשהוא מובן השאלה שעולה לי כל פעם בראש: האם זה נכון הקשר ביננו (העכשוי)? ואיך ממשיכים הלאה?
אני ממש רוצה להתחזק אבל מצד שני אני לא יכולה להיות בלעדיו אני לא רואה את החיים שלי בלעדיו ניסינו שנינו ולא הצלחנו...אני לא רוצה שתראה זאת בתור חלומות של ילדה קטנה כי זה לא אני באמת מאוד בוגרת וחושבת הלאה... הפעם אני לא יודעת מה לעשות הלאה.. מקווה שתעזור לי...
ומצפה לתשובה.. תודה רבה!!!
תשובה
בס"ד
חכמינו אומרים עבירה גוררת עבירה. ומצוה גוררת מצוה. ועכשיו אתם נמצאים בשלב של הגרירה. מכונית נוסעת ואתם מחוברים אליה באיזה חבל והוא מושך וגורר אותכם אחריו. מה עושים?
זה לא כל כך נעים לרוץ אחרי אוטו נוסע. לפעמים מתחשק לעלות עליו וזהו. כך יותר נעים.
אבל האוטו הזה נוסע למחוזות לא טובים. וכשהוא מגיע לשם - קצת קשה לחזור.
לכן צריך לחתוך את החבל. אז לא תצטרכי לרוץ כל הזמן ולהגרר.
למעשה!
להפסיק את הטלפונים או להתחתן.
זה לא מעשי להתחתן בגילך. לכן אימרי לו חביבי. נתחתן כשאני אהיה בת 18. וזה במקרה הטוב. וזה בעוד שנתיים ואי אפשר למשוך שנתיים בצורה כזו. לכן - שלום!!
בתחילה זה קשה ודמעות וכו'. אבל ככל שתעשי את זה מוחלט יותר מהר. זה יהיה יותר קל לשניכם.
לא למשוך. לא טלפונים. לא שום קשר. לא ישיר ולא דרך חברים. פשוט למענך. לעצור.
לעצמך תאמרי כי אם זה קשר אמיתי ואם הוא בחור שלי - הוא יחזור בעוד שנתים יותר בוגר. גם את יותר בוגרת. לא יהיו לכן זכרונות של "חטאים משותפים". וכך תבנו את הבית שלכם בשמחה ובטוב לבב.
אם לא תרצי בו עוד שנתיים - גם טוב. לא השקעת את נפשך בו, לא יהיו לף אכזבות. לא יהיו לך זכרונות וחויות קשים. כאלה שעלולים להעיב על חיי העתיד שלך.
בקיצור - אשריך. אשריך שהיה לך את הכוח להפסיק להפגש. עכשיו המשיכי!
מצוה גוררת מצוה!!
בהצלחה