שאלה
שלום לרב,
בתפילת מוסף בשבת יוצא בדרך כלל שאני מפסיד את קדושה של מוסף כי אני מאותו זמן מתפלל אז רציתי לשאול את הרב מה אני יכול לעשות?
אולי לחכות ולהתחיל מוסף כשהחזן מתחיל חזרת הש"ץ או אולי להתחיל עם כולם ולהתפלל ממש לאט וביותר כוונה עד שהחזן יגיע לתחיית המתים ואז להגיד קדושה עם כולם ולהמשיך כרגיל
או אם לרב יש פתרון אחר
בתודה מראש,
תשובה
בס"ד
הדרך השניה להתחיל עם החזן בלחש ולהגיע איתו ביחד לתפילת חזרה ב"כתר" היא יותר טובה.
בכל מקרה לעולם אל תוותר על הכוונה, ואם הצורך להתאים את הקצב פוגע בכוונה - אל תתאים את הקצב.
אמנם אם זה לא פוגע - תמתין בשתיקה בעת שאתה שומע קדושת כתר או קדושה רגילה.
גם זה - אם זה פוגע בכוונה אין צורך להמתין בשקט.
וכתב הבן איש חי שכשאדם מתפלל באריכות הוא לא מאבד כלום כי התיקון הרוחני שצריך להעשות בשמים על ידי הקדושה שלו שלא נאמר - לא נאבד, אלא הוא נעשה על ידי הציבור המתפלל איתו.
הוא מסייע בתפילתו לציבור להעלות את התפילה של כולם למעלה בגלל שותפותו איתם, והם מעלים את ה"קדושה" שלו שלא נאמרה.
וכתב את זה הבן איש חי שהיה עצמו היה מאריך בתפילה וכמו ששמעתי הוא ביקש מהחזנים שלו שלא ימתינו לו בחזרת הש"ץ וכך הוא היה "מפסיד" כל פעם קדושה.
להשלמת הסיפור אני חייב לספר לך כי סבתא שלי ע"ה שהיתה נכדה של אחות הבן איש חי היתה נוהגת להתפלל כל בוקר בשלוש מנינים!!
אחד - לתפילה כותיקין.
שני - בגלל הקדושה שהפסידה, שהיתה מאריכה בתפילת י"ח שלה (מנהג אבות!).
שלישי - אולי לא כיונה באיזה "אמן" או "ברכו" כראוי - היתה חוזרת לשומעו שנית. וכיון שזכיתי להכיר אותה מעט שנים אספר לך שהיא היתה אשה מאוד עסוקה בתורה, חסד בארגון הבית ובמצוות כל היום, ומנהגי תפילה אלו לא פגעו בשאר הפעילויות שלה.
כמובן שכל זה אינו הלכה אלא מנהגי חסידות. אבל רק לספר לך שבעיתך אינה חדשה בעולם וכבר מצאו לה כל מיני פתרונות יצירתים.
בהצלחה
שתשמע תפילתך ברצון