שאלה
בס"ד
לכבוד הרב שלום.
רציתי לדעת האם ראוי שאנחנו, האזרחים, נחזיק בנשק, לאור המצב הבטחוני הקשה, שבו אנו נמצאים?
כמובן שיש צורך להגן על עצמינו, אבל השאלה היא קצת יותר מורכבת מזה:
קודם כל, האם זה לא נוגד את הרעיון של "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" , והאם זה לא נחשב להשתדלות יתרה?
דבר שני, כידוע, החזקת נשק היא מסוכנת, היות ולפעמים גם האדם המיומן ביותר, עלול לפגוע בחפים מפשע (בן אם הוא מנסה לירות במחבל והוא מפספס חלילה, או בין אם הוא חושב שאדם חף מפשע, הוא המחבל העויין). בעיקר במצבי חירום, כשאנו לחוצים ומפוחדים, ופועלים ע"פ אינסטינקטים, ולא תמיד ע"י מחשבה תחילה.
רצית לדעת מה כבודו חושב על כך, כמובן לאור ההלכה.
בברכת מועדים לשמחה.
עמית.
תשובה
בס"ד
מצוה רבה להחזיק נשק להציל ולהגן. אין זה נוגד כלל וכלל את הכלל של "תמים תהיה" כיון שהכלל הזה של "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" נאמר על כך שלא נלך לכל מיני מכשפות אובות וידעונים ולא על כך שלא נלחם.
להפך - מלחמה היא "מצוה,. זאת אומרת שה' אלוקים שבשמים מצווה אותנו לקחת נשק ולהלחם. אם כן בודאי שזו לא השתדלות יתירה - זו ההשתדלות שה' רוצה מאיתנו.
הסכנות הנלוות להחזקת נשק והסכנות הנלוות לכל מלחמה בודאי לא חדשות והיו ידועות גם לחז"ל וגם להקב"ה נותן התורה.
כל זה אומר שצריך להזהר ביותר עם הנשק, להחזיקו נצור, לא בקרבת ילדים, לא לכוון לבני אדם אפילו כשהוא ריק, לפרוק אותו אחרי כל מטווח, לנקותו תמיד, להניחו בקרבת הבעלים, להניחו במקום קבוע, וכו' וכו'.
(אני חוזר על כל ההוראות כי כך לימדו אותנו בצבא לחזור עליהם כל פעם מחדש - בטיחות).
אבל לא בגלל זה נמנע ח"ו מלהחזיק נשק, בין אם זה להלחם בו ובין אם זה להרתיע ובין אם זה בתור כוננות.
זו הלכה בשולחן ערוך ובכל ספרי הפוסקים כך הוא רצון ה' וכך נעשה אפילו בשבת ויום הכיפורים אם נצטרך.
"והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו. ה' הושיעה המלך יענו ביום קוראינו".