שאלה
שלום רב.
אני נשואה 4 שנים ולי 2 ילדים.
משנה לאחר החתונה בעלי ואני בויכוחים נוראיים על כל נושא אפשרי, מה עוד שבעלי הדרדר מבחינה דתית- אינו מתפלל, מקלל ומתייחס לאנשים (שכנים חברים הורי) בצורה גרועה.
ניסינו לפנות ליעוץ אך בשלב מסוים הוא החליט להפסיק.
היריעה קצרה מלהכיל את הסבל והתחושה הרעה שאני שרויה בה. אני חשה שאני נגררת אחריו ולרעה.
לא אכחיש שיש גם תקופות טובות אך הרע מאפיל על הטוב. מה הגבול לחיים משותפים? מתי צריך להחליט על פרידה? יש כיוון הלכתי לשאלה?
תודה
תשובה
ב"ה
שלומות!
בעצם העובדה שההלכה קבעה כללים לצורה בה מפרקים את חבילת הנישואין, הרי שהורו לנו שיש מצבים שבהם אין ברירה ואנו חייבים לפרק את החבילה. אני לא חושב שיש להמשיך לחיות בכל מחיר, בעיקר לפי התיאור שאת מתארת.
אינני יודע אם את לא כותבת את שאלתך מתוך אוירה של משבר. צריך לבחון הכל בשיקול דעת, במתינות,
צריך לבחון זאת בשיקול דעת. צריך לחשוב הילדים אך באותה מידה חשוב לחשוב גם על עצמך...
אשמח לעמוד לצידך או שתפני למי שילווה אותך באופן אישי, פנים אל פנים ולא דרך האינטרנט.
בברכה,
שי