הילולה של האר"י ז"ל

בס"ד

האמת שהייתי צריך לכתוב עליו ספר שלם. רק למיעוט הזמן אעתיק לך קובץ מספר שחלקו נמצא במחשב שלי.

*******

מעשה שהיה ברבי יצחק הכהן, שצווה לו רבו, איש האלקים האר"י הקדוש זיע"א, לילך לכפר עין זיתים, על ציון רבי יהודה בר אלעאי זיע"א, שיכוון בייחודים שמסר לו רבו וידבר עמו שימסור לו פירוש של מאמר אחד מהזוהר. וציווה לו שלא ידבר עם שום אדם, ולא ישיב שלום לשום אדם, כמו שציווה אלישע לגחזי - " כי תמצא איש לא תברכנו " אזי הלך, הוא רבי יצחק הכהן ע"ה \עליו השלום\, ונשתטח על קברו של רבי יהודה בר אלעאי זיע"א בכפר עין זיתים. ועשה כאשר ציווהו. והתנא הקדוש, רבי יהודה בר אלעאי, לא השיב לו שום דבר. אזי חזר רבי יצחק הכהן לרבו האר"י הקדוש, ואמר: אדוני, באתי על ציון התנא הקדוש ועשיתי כאשר ציוויתני ולא בא לי תשובה ממנו. השיב לו האר"י הקדוש: ולא ראיתי בהשגתי, שדיברת עם ערבית אחת, ולא די שהיא שאלה בשלומך, אלא אתה הקדמת ושאלת אותה לשלומה במקום פלוני. ואני ציוויתיך שלא תדבר עם שום אדם בעולם. אזי זכר רבי יצחק הכהן שכך היה והודה לו להאר"י הקדוש.
וכן פעם אחת אירע מעשה שמסר לרבי חיים ויטאל נר"ו ייחוד אחד לילך לכפר עכבוריא, ששם קבורים התנאים אביי ורבא וישתטח על קברם. וכיוון למה שמסר לו רבו, והם דיברו עמו ומסרו לו סתרי תורה. וכיוון שחזר מהם ובא לפני רבו האר"י הקדוש, עמד רבו לפניו ואמר לו: ברוך הבא, והשיבו על יד ימינו ושמח עמו שמחה גדולה, ורבי חיים ויטאל היה חקרן גדול. כיוון שראה שעשה לו כל הכבוד הזה, מה שלא היה רגיל לעשות לו כך פעם אחרת, אזי אמר רבי חיים ויטאל להאר"י הקדוש: אדוני מורי, מה יום מיומיים שנעשה לי כל הכבוד הזה לא בחנם? אמר לו האר"י הקדוש: חייך, לא מפניך קמתי, ולא לך אמרתי ברוך הבא, אלא לבניהו בן יהוידע שראיתי נכנס עמך. ויהי לפלא בעיני רבי חיים ויטאל, ושניהם לא ידעו מאיזו סיבה נתחברה עמו הפעם נשמתו של בניהו בן יהוידע, עד שלאחר זמן שלושה חודשים, שכבר היה נשכח אצלם אותו המעשה, הלכו שניהם יחד לכפר עכבוריא ללמוד. באמצע הדרך עמד האר"י הקדוש ואמר: אני רואה שבכאן קבור בניהו בן יהוידע ע"ה, ולא היה לשם לא ציון ולא שום היכר של קבר. נענה רבי חיים ויטאל: חייך, באותה הפעם שהלכתי להשתטח על ציון אביי ורבא, קודם לכן ישבתי כאן בזה המקום ממש והייתי חוזר על הייחוד שמסרת לי, כדי שיהיה רגיל בפי ובלבי לומר אותו בלי טעות. אמר האר"י הקדוש: אכן נודע הדבר שמכח הייחוד שדיברתי על קברו בכאן, עוררתי והורדתי נשמתו לתוך גופו, והיא נתדבקה בך להועילך למטה בחכמה וזהו סוד- "כל המקדש עצמו למטה מקדשים אותו מלמעלה", וכן גילה גם כן קברו של רבי כרוספדאי חמיד ליבא {חמוד הלב\ סמוך לכאן, שלא היה נודע מעולם שום ציון עליו, והוא סמוך לשפת הנהר. וכן קברו של רבי פינחס בן יאיר, שלא ידעו בו מעולם גילה הוא, וכהנה תנאים ונביאים אין חקר ואין מספר שגילה מקום קבורתם, והיה אומר שכל התנאים והצדיקים שהם מעלמה דאתכסיא לא נעשו עליהם ציונים ולא נודע מקומם, והיה אומר שאביי ורבא, שניהם, הם משורש נשמתו של בניהו בן יהוידע, ועל כן הועיל אותו הייחוד גם כן עליו, והיה אומר סוד נפלא על נשמתו של בניהו בן יהוידע מה עניינה. וכבר פירשתי אותו בספרי. וכן כשהלך לבית הקברות של צפת עיה"ק תוב"ב היה אומר בכאן קבור חסיד אחד ששמו כך, ובכאן חסיד אחד ששמו כך. וחקרו אחריו ומצאו שכיוון האמת, כאילו היה שם אצל קבורתם.
ופעם אחת פגע בקבר אחד, והיה הוא מתמיה עליו הרבה עד מאוד. ושאלו אותו תלמידיו: מה היא התמיהה הגדולה שהוא מתמיה כל כך. ואמר: רואה אני בכאן אור גדול על זה הקבר כמו על תנא אחד קדמון, ואני יודע שאינו מדורות הראשונים אלא מדור שהיה לפנינו. וחקרו אחריו ומצאו שהוא היה חסיד גדול שלא היה שני לו בחסידות ובצדקות, וכבר היה שלושים שנה שנפטר לבית עולמו. וכן בכל ערב שבת, כשיוצא עם תלמידיו מחוץ לעיר לקבל שבת היה מעצים את עיניו והיה אומר שראות עיניו מתבלבלות מכח הערבוביא הגדולה של הנשמות של בית הקברות העולות למעלה : ושל הנשמות החדשות שיורדות לחול עם הקודש למטה, כנזכר בזוהר הקדוש.
וכן העיד : כמוהר"ר משה גלאנטי אב"ד \אב בית דין בצפת\ שמתחילת ביאתו של האר"י הקדוש לארץ הקדושה הלך לעין זיתים ונשתטח על קבר רבי יהודה בר אלעאי זיע"א. כיוון שהגיע אצל אלוני הזית והתאנים העומדים שם סמוך לקברו, ראה על אחד האילנות עורב אחד עומד וקורא: קרק קרק הרבה פעמים עד אין מספר, אמר האדון \האר"י הקדוש\ למהר"ר משה גלאנטי שהלך עמו: הכרת פני אדם אחד שהיה שמו שבתי גובה מסים בצפת? אמר לו: הכרתיו, והיה אדם רע, אכזר גדול, אמר לו האר"י הקדוש: נשמתו היא מגולגלת בזה העורב, ועתה אומר לי שהוא פלוני ובעבור אכזריותו שנהג עם העניים בשעת גביית המסים שפשט הגלימה מעל כתפיהם והמשכבות מתחת גופיהם, ועתה הוא מבקש שאתפלל עליו. אזי אמר לו האר"י הקדוש: רשע, לך לדרכך, אני אתפלל עליך. מיד פרח לו העורב.
וכן פעם אחת עבר בטבריא לפני בית המדרש הגדול של רבי יוחנן שהוא עדיין קיים. הראה לתלמידיו אבן אחת בתוך הקיר ואמר: בזה האופן שבו מגולגלת נשמה אחת, והיא צועקת שאתפלל עליה, וזהו סוד - " כי אבן מקיר תזעק ". וכן אירע מעשה, שפעם אחת ישבו תחת אילני זית הסמוכים לצפת מהלך ג' שעות, והיה אומר: עתה הורגים את המוכסן.
וכן היה - לעת ערב באה השמועה, איך שנהרג המוכסן. וכן באשמורת ראשונה ישבו בביתו ואמר לתלמידיו: עתה רואה אני שתי שידות מלובשות בלבושי משי אדומים מקושטות בתכשיטי זהב ואבנים טובות על ראשן ושלשלאות של זהב בצואריהן והן נכנסות לחדר פלוני לטמא שני בחורים. ויהי. כאשר פתר להם כן היה.
וכן אירע מעשה שליל שבת אחת נכנס האר"י הקדוש בביתו של מהר"ר יוסף אשכנזי, חתן של רבי אהרון לנד רב מפוזנא ז"ל, והיו חוזרים המשניות בעל פה כי כן היה מנהגו תמיד. פעם אחת אירע, שבאמצע הלימוד התחיל הנר לפעפע כדרך הנר שנפל למים, ועשה כך כמו רביעית שעה. לאחר שסיימו הלימוד ורצה לילך לביתו, קרא האר"י הקדוש זצ"ל למוהר"ר אביגדור, בנו של הר"ר יוסף אשכנזי, לחוץ ואמר לו: אחיך הקטון, איך שלומו? אמר לו: ולמה שואל האדון? הנה הוא ישן במיטה. אמר לו: בעוונות, שהנר סיפר לי שימות בשבועה זו, וכן היה.
וכן פעם אחת נכנס אצלו כמוהר"ר שמואל די אוזידא, שחבר ספר מדרש שמואל, וקם האר"י הקדוש מלא קומתו מלפניו ואמר לו: ברוך הבא. ולקח אותו בידו והושיב אותו ליד ימינו ודיבר עמו מה שהיה צריך לו לדבר ויצא. לאחר שיצא, שאל רבי חיים ויטאל את האר"י הקדוש: למה עמד מורי מפני הבחור הזה ועשה לו כל הכבוד הזה? אמר לו: חייך שלא קמתי אלא לפני רבי פינחס בן יאיר זיע"א, שנכנס עמו מעל למעלה ראשו, והטעם הוא שעשה היום מצוה אחת שנהג רבי פינחס בן יאיר לקיים. על כן נתלבשה בו נשמתו לסייעו במצוות אחרות כאלו, וזהו סוד - " הבא לטהר מסייעין בידו ". מיד כששמע זה הדבר מפי האר"י ומהרח"ו רדף ורץ אחר שמואל די אוזידא לשאול אותו, מה מצוה עשה אותו היום. וכאשר השיגו אמר: בחייך, תאמר לי חכמתו והשגתו העצומה יכלו מאה נירים והמה לא יכלו, אבל תאמין אתה המעיין אמונת אומן שזה הצדיק לא היה לו כלום כלל ועיקר נשמה מדורות הללו, אלא שהיה שלוח מאת הקב"ה כדי לזכות את הדור ולהאיר עיני העולם באור החכמה והבנת הזוהר.
על מה מצוה קיימת בזה היום, שכך וכך סיפר לנו עליך האר"י. אמר לו חייך, שהיום באשמורת הבוקר,
כשהלכתי להיות מעשרה ראשונים בבית הכנסת, עברתי לפני בית אחד ושמעתי בכיות גדולות בתוכו. נכנסתי לשאול על מה הם בוכים, וראיתי אותם כולם ערומים מחמת שגנבים חתרו חתירה בלילה ונכנסו ולקחו כל אשר להם. מיד נכמרו רחמי עליהם, ופשטתי את לבושי המלבוש העליון שלי ונתתי אותה להם, ואני הלכתי לביתי ולבשתי לבוש השבת שיש לי. כשחזר רבי חיים ויטאל להאר"י הקדוש וסיפר לו המעשה, אמר לו: בוודאי, בשביל מצוה זו שהלביש ערומים נתלבשה בו נשמתו של רבי פינחס בן יאיר, להיות שגם הוא נהג כל ימיו לגמול חסד עם כל בני אדם.
ואלו באתי להעלות על ספר תוק"ף גבורתו וגודל אמתתו, ועוונותינו גרמו שלא האריך ימים בארץ ישראל, בעוונותינו הרבים, וכל מה שגילה מחכמתו לא היה אלא שתי שנים בלבד. ואלו היה בנו זכות שהיה מאריך חמש שנים בלבד היה מבאר לנו כל התורה כולה על פי הזוהר בסוד תורה ונביאים כתובים ושיתא סדרי משנה ושיתא סדרי תלמוד ומדרשים ואגדות ותוספתא ומכילתין וספרא וספרי, והוא היה אומר על פרקי הכלות דרבי ישמעאל שהם כולם מלאים טעות ובכוונה מכוונת הטעו הראשונים אותו לבלתי ישתמשו בכתרו של המלך הכבוד, והיה אומר שאם היו בלתי טעות היו יכולין בני אדם לברוא בהן עולמות, והיה אומר שיש בידו לתקן כל הטעות אלא שלא רצה מטעם הנזכר.
ועוד אמר, שאם היה בנו זכות שהיה קיים חמש שנים בארץ ישראל היה מחזיר את כל העולם בתשובה והיה מביא הגאולה בימיו שכל כך נפל פחדו על הרשעים והפושעים והחוטאים, כששמעו את שמעו הגדול, שהוא מגיד לאדם מה שעשה מזמן חמישים שנה, ומה שעשה בחדרי חדרים, ומה שמחשב בתוך קירות ליבו, ומה שחטא בגלגול שעבר, ועל איזה עוון בא לעולם לתקן, והיו בורחים מלפניו שלא יסתכל בפרצופיהם, כאשר יברח האדם מן האר"י. והרבה מהם באו ונכנסו ונשתטחו לפניו ושאלו ממנו שיסתכל בפניהם ויאמר להם, מה שעיוותו ויתקן להם תיקון ותשובה. והיה מגיד להם עבירותיהם עד שהזכיר להם שם המקום שנעשית לשם העבירה, והאנשים אשר היו בחבורתו, וכהנה פרטים רבים עד שהודו לו על הכל ונתן להם כוונות וייחודים משונים זה מזה כל אחד לפי פגמו וכפי נשמתו ותיקן להם עד שלא נשאר בהם הרשימו של העוונות כלל.
ולא די בזה בלבד אלא כל הנשמות האבודות ההולכות מדחי אל דחי ונקלעות בכף הקלע ואינן רוצות לקבל אותם ואפילו בגיהנם מחמת ריבוי הזוהמה ששאבו בנפשם בחייהם, ואין כח בגיהנם ללבן אותן. כל אותן הנשמות- היה מספר לתלמידיו שבאים לאלפים ולרבבות לפניו, כשהוא הולך על השדה רואה כל האילנות מלאים מהם. וכן בנהר הם ניגרים על גבי המים לאין מספר, והיה שואל אותם מה ענייניהם שם. והיו משיבים, ששמעו רוב קדושתו והשגתו מסוף העולם ובאו לתקן אותן שבידו לתקן אותם. והשיב להם, אם יגזור השם בחיים, אתקן אתכם ואת כל העולם כולו. והיה מגלה לתלמידיו, איך אפשר לתקן אותם, ובתנאי שיהיה למתקנם נשמה גבוהה לכל הפחות דאצילות.
ועתה מה אאריך עוד ויסופר לכם כי אדבר. אמנם תדעו נאמנה, לא זכה אליה כי אם על ידי רוב דבקותו עם אלוקיו וכוונותיו ותעניותיו ובכיותיו המרובים שעשה ועל הכל הענוה והיראה ואהבת השם יתברך שהיתה בו, והיה מספר לתלמידיו, כי על כל סוד וסוד שגילו לו מן השמים היה בוכה דמעות כמספר שער זקנו. וכן כשרוצה לגלות סוד אחד לתלמידיו, אינם רוצים ליתן לו רשות עד שהוא מתפלל תפילות אין מספר ובוכה דמעות הרבה כשערות ראשו וזכה לזו הקדושה הגדולה על ידי שהיה מתבודד עם רבו כמהר"ר בצלאל אשכנזי. אבל לא היה עסקו אלא בתלמוד בלבד ובפשטי התורה, ושבע שנים ישב הוא לבדו ולמד ונתגלה אליו אליהו הנביא זכור לטוב ואמר לו, שיתבודד במקום שלא יהיה לו שום דיבור ועסק עם שום אדם.
אזי פירש הוא עצמו מכל עסקי העולם הזה וישב לו בבית אחד בנוי על נהר הנילוס במצרים הישן, ומבחוץ היו לו כמו עשרים עבדים של חמיו שהיו עומדים על המכס הגדול של מצרים והוא היה דר במצרים החדש עם אשתו ובניו של מהרר"י זלה"ה ממצרים הישן רחוק כמו תחום שבת. ולא היה הולך לביתו כי אם מערב שבת לערב שבת, סמוך להכנסת כלה, והיה נזהר שלא לדבר אפילו עם אשתו דיבור של חול אלא לשון הקודש, מקצר ועולה. ובליל שבת תיכף חוזר עם העבדים למצרים הישן ויושב שם לבדו ואין איש עמו. וכשהגיע זמן התפילה דפקו העבדים על פתחו ויצא והתפלל עמהן בעשרה, ותיכף חזר עם העבדים לחדרו ולא דיבר עמהן מקטון ועד גדול. ושם זכה לרוח הקודש ולאליהו הנביא זכור לטוב שנתגלה אליו בכל זמן, ועת, וגילה לו רזי התורה וחיבה יתירה נודעת לו מאת הבורא. כי בכל לילה ולילה לאחר שהתחיל לישון הייתה נשמתו יודעת ומכרת כל השבילין וכל הנתיבות שהיא צריכה להעלותה במתיבתא דרקיעא ועלתה, עד שהגיעה אצל המלאך הממונה על כל הנשמות, והיה שואל אותו לאיזה ישיבה הוא בוחר לו, לפעמים בישיבתו דרב המנונא סבא או רב ייבא סבא או בישיבתו של בצלאל או אהרן הכהן או לפעמים בישיבתן של נביאים ותכף היה מוליך אותו לשם כרצונו.
והיה אומר אם יכתוב אדם שמונים שנה מהחכמה וסודותיה העליונים שמוסרים לו בלילה אחד, לא יספיקו לו לכתוב הכל. והיה נודר לתלמידים שאם הזמן יתקן אותם עד שגם הם יזכו לעלות וישמעו חידושי תורה כל אחד כפי נשמתו, אבל העוונות גרמו שנלקח מהם ארון התורה קודם זמנו ועל כל אלה כל חכמי ישראל בוכים ומתאוננים במר נפש שנתגלה בימיהם אור של שבעת הימים. ובפתע פתאום נגנז מהם, ונשארנו כיתומים בלי אב ובלי מתקן את נשמתנו, למי שיכול ליתן לנו יד ושם זולתי המקובל האלקי {כמוהר"ר ח"ק ז"ל\ רבי חיים ויטאל, שסמך רבו ידו עליו ומסר לו בייחוד כל רזי התורה. ולא העלים ממנו דבר ונתן נפשו ממש עליו לרוב אהבתו אותו, כאשר ראה וידע, כי אלוקים עמו ואשר הקב"ה הביא את כמוהרר"ח לתועלתן של ישראל, גם הוא נפטר לבית עולמו וחיים שביק לכל ישראל.