שאלה
הבעיה שלי לא כ"כ קשורה לדת אבל אני מקווה שבכל זאת תוכל לעזור לי.
אני לומדת באולפנית, בת להורים דתיים לאומיים.
כשהייתי קטנה עברתי ניצול בידי מישהו שקרוב אלי ולמשפחה שלי, לא סיפרתי על כך לאף אחד והיום הוא כבר לא חי.
בשנה האחרונה חלה בי הדרדרות רצינית גם בדת וגם בגישה לחיים בכלל.
הוריי הם אנשים מבוגרים ואני יודעת שאם אספר להם זה יצער אותם מאוד ואנני יודעת מה חשוב יותר, השקט הנפשי שלי או שלהם?
בתקווה שתוכל לעזור לי.
רעות.
תשובה
ב"ה
רעות,
את חייבת לספר להם.
כאבא, אני מבטיח לך שמה שעושה לי טוב זה מה שיעשה את חיי ילדי מאושרים יותר.
אם את חושבת שההורים לא מרגישים שעובר עלייך משהוא - את טועה.
אבל, הם חסרי אונים. כי הם לא יודעים מה הסיבה.
אל תוסיפי צער על צערך,
אל תפגעי בדורות הבאים, שהרי אם לא תטפלי בעצמך - יפגעו גם ילדייך.
ב"ה, אנו בני אדם. לא מכונות. כל חויה נותרת עמוק, אולי רדומה, אולי לא מורגשת. אבל היא פועלת. לאט. מחלחלת ואוכלת. את עצמך. בפנים.
אל תוותרי לעצמך, אל תשתמשי בתירוצים. היי אמיצה וצאי למסע שיסייע לך, לאישך לעתיד, ולילדייך - שחפצים באימא בריאה.
אני בטוח שהורייך לא יסלחו לעצמם אם ידעו שלא עמדו לצידך ברגעים גורליים. הם יצטערו שבעתיים אם ידעו שהסיבה היא - הם עצמם.
אז קדימה!
בברכה,
שי
נ.ב
אם את זקוקה לעזרה נוספת, אשמח לעמוד לצידך או להפנותך לגורמים מתאימים.