שאלה
בס"ד
כבוד הרב שלום,
אני בחורה בת 16 ויש לי בעיה עם ההורים שלי. בניגוד להרבה בני נוער אני מסתדרת איתם טוב מאוד אבל הם נורא שונים ממני. הם לא גדלו בסביבה דתית כמו שאני חיה ויש הרבה דברים שהם לא מודעים להם. אין לי דוגמאות בראש עכשיו אבל יש מיקרים שאחד מהורי גורמים לי לעשות משהו לא בסדר מכיוון שהם לא מודעים לדברים מסוימים.
לפעמים אני מעירה להם ושואלת אותם למה הם ככה אבל אני מרגישה שהם פשוט לא רוצים לשמוע ולשנות.
זה בא בדברים הכי קטנים כמו לחמם נוזל על הפלטה בשבת עד דברים עצומים כמו להתבטל במקום ללמוד תורה או להפסיד את אחת מ3 התפילות(אבא שלי התחיל להתפלל ערבית כשאח שלי התקרב לגיל בר מצווה בשביל אח שלי ואני עדיין לא יודעת אם הוא מתפלל מנחה..לעומת זאת, הוא מתפלל ותיקין כל בוקר..)
אני לא מנסה חלילה וחס ללכלך על הורים שלי. להפך, אני אוהבת אותם נורא והם אנשים נפלאים אב נורא מפריע לי הקטע הזה...
מה אני אמורה לעשות?
להגיד להם מה נכון כשהם עושים משהו לא נכון או שמא אני צריכה לשתוק ולא להוכיח את הורי.
תודה רבה,
תשובה
בס"ד
מצוות ההוכחה היא רק כשאדם יודע שהשומע יכול לקבל את ההוכחה, ובנוהג שבעולם אין ההורים יכולים לקבל מילדיהם תוכחה. לכן אל תוכיחי אותם כלל ובמיוחד שאני קורא בתוך דבריך שהם "חוזרים בתשובה" ומתחזקים חדשים יחסית..
עוד זיכרי נא כי מצוות כיבוד הורים כוללת גם את האיסור להעיר להם על איסור "לא תעשה" דרבנן שהם עושים, ובודאי לא על "מצות עשה" שהם לא עושים.
באיסורי דאוריתא של ממש צריך להוכיח בדרך עדינה מאוד. כמו "נדמה לי שכתוב שזה אסור". וגם זה בזהירות ובמחשבה תחילה. לא בשליפה ולא בהטחה.
באופן כללי, לגבי כל הדברים, דרבנן ודאוריתא, הדרך הנכונה היא למצוא מישהו שהם מקבלים אותו עליהם והוא מכיר אותם ויודע האם הם יכולים לקבל תוכחה. שהוא יאמר להם.
זה יכול להיות חבר ותיק וזה יכול להיות רב בית הכנסת או משהו דומה.
בהצלחה