שאל את הרב

האם יש חובה להרוג את ערפאת

חדשות כיפה הרב שמואל אליהו 31/03/02 01:36 יח בניסן התשסב

שאלה

האם יש חובה להרוג את ערפאת?

תשובה

בס"ד

ודאי וודאי.
הוא רוצח, ועל פי התורה אסור לרחם על רוצח משום סיבה שהיא. אפילו להבדיל אלפי הבדלות אפילו אם הוא היה כהן גדול בערב יום כיפור - "מעם מזבחי תקחנו למות".
מה השאלה. מצוה גדולה להרוג אותו ולקבור אותו קבורת כלב.

כל חייל שיעשה זאת - יזכה למצוה גדולה שבגדולות.

אצרף לך איזה מכתב שמופץ באינטרנט בשם אחד מגדולי המקובלים.

-------

בס"ד
על החובה להרוג את ערפאת

כתב המקובל האלוקי ציס"ע רבנו יעקב אביחצירא זצוק"ל זיע"א בפר' "בשלח" על הפסוק: "וישובו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים לכל חיל פרעה הבאים אחריהם בים לא נשאר בהם עד אחד" (שמות יד, כח):
"והנה "את הרכב ואת הפרשים" ר"ת אהוה שהוא שם הדעת, לרמוז מה שכתב רבינו זלה"ה דהחיצונים בגלות מצרים היו אוחזים בדעת ז"א ומעכבים החסדים שלא יתפשטו בגופו, וזה ג"כ כוונת פרעה שהוא אותיות הערף, שהיה אוחז במקום העורף ומעכב האורות שבדעת ז"א שלא יצאו דרך פנים רק דרך אחור, וישארו ח"ו שם ישראל לעולם... לפיכך נרמז שם הדעת בכאן שהוא אהוה, ונזכר ג"כ פרעה בכאן שהוא אותיות הערף, דבהיגלות השם הזה אז ניטל חיות הקלי' וחיות פרעה וחיות כל מצרים ונאבדו כולם... ומילת "תבלעמו" היא אותיות בלע מות, דמה שעתיד להיות בביאת משיחנו ב"ב דוגמתו אירע ביציאת מצרים" עכ"ל.
גם בדורנו הרשע המביא עלינו מלחמות מבית ומחוץ ומעכבנו שמו ערפת ימש"ו, שיש בו אותיות ערף וגם ת' (=400) הרומז שהוא המנהיג לכל 400 איש אשר עם עשו - לכל כוחות הטומאה רח"ל, ובהאבדו יתקיים "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ". הוא הדבר שכתב ה"חסד לאברהם"- ר' אברהם אזולאי זצוק"ל: "דע, כי מסורת קבלה בידנו מחכמי האמת שארבע מאות כיתות טומאה שורה על הטומאה... והיינו סוד ארבע מאות איש עמו הנזכר בזוהר... וסוד הענין הוא כי לסוף ה' אלפים ושבע מאות ושישים ליצירה (- שנת התש"ס) יתקיים הפסוק (זכריה יג, ב): "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" ויתקיים מקרא דכתיב (ויקרא כו,ו): "והשבתי חיה רעה מן הארץ" דהיינו כוחות הטומאה כנזכר בזוהר" עכ"ל (נהר נט).
ואכן "והשבתי חיה רעה" בגמטריה = 1,021 בדיוק כמנין שם "יאסר ערפת" ימש"ו.
והרי עברנו את שנת התש"ס!? על כך כבר שואלת הגמרא (מגילה יז:): מדוע אנו מתפללים בתפילת העמידה בברכה שביעית על הגאולה: "ראה נא... בא"ה גואל ישראל"? ומשיבה הגמרא: "מתוך שעתידים להיגאל בשביעית לפיכך קבעוה בשביעית". וממשיכה הגמרא לשאול: והרי למדנו (סנהדרין צז) שבשביעית מלחמות, ורק במוצאי שביעית בן דוד בא!? ומתרצת הגמרא: מלחמות התחלת הגאולה הם!
וכן כתב ה"חסד לאברהם" – "לסוף" (שנת התש"ס) וכן הוא, שהמלחמה האחרונה (שלדאבוננו אנו עדיין בתוכה), אינתיפדת "אל-אקצה", החלה בדיוק ביום האחרון של שנת התש"ס ערב ראש השנה התשס"א.
כן נרמז רמז גדול בפסוק: "ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר" (בר' וישלח לב, כה) שעל פסוק זה כותב הזוהר הקדוש (וישלח): "עד עלות השחר, דאתעבר שולטנותה ואתחלף, וכך הוא לזמנא דאתי... עד דיסתלק (-יעלה) נהורא ויתנהר יממא, וכדין ישלטון ישראל ולהון יתיהיב מלכותא". כלומר שמאבקם של אומות העולם עם יעקב-ישראל ימשך עד עלות השחר.
"עלות השחר" בגימטריה (עם הכולל) = 1,021 שוב בדיוק כמנין שמו של אותו רשע ימש"ו, שהוא המעכב את עלית השחר- הגאולה השלמה.
רמז נוסף שצורר זה יאסר ערפת ימש"ו הוא המופיע בסוף ומעכב את גאולתנו, ניתן למצוא בפסוק הראשון המדבר על תחילת הגלות במצרים (שמות א, ח):
"ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" - סופי תיבות "ערפאת" ימש"ו.
ואכן גם צורר זה לא יודע את יוסף, ומיד כשניתנה לו הזדמנות, ציוה לשרוף ולהרוס באכזריות את מקום קבורתו הקדוש בשכם. היא הנותנת שכח הטומאה מתנגד ונלחם בכח יסוד הקדושה, וכל חפצו לקחת ולגזול דווקא את המקומות הקדושים ביותר שמשם חיותו. כפי שכתב "אור החיים" הקדוש זיע"א:
"והנה ידוע כי הקליפה חיותה הוא יניקתה מהקדושה דווקא, וזולת זה אין לה חיות" (בראשית א, א). ובמקום אחר כתב: "כי בהבטל כח הטומאה תהיה נשלמת בחינת הטוב במקומה שהם בני ישראל" (דברים יט, יא).
ויה"ר מלפני הקב"ה שכשם שגאלנו מיד פרעה הרשע וכל חילו, כן יגאלנו הקב"ה מידי ערפאת הרשע ימש"ו וכל חילו לגאולת עולם, כהבטחתו: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" (מיכה ז, טו) בב"א.

נא לשמור על קדושת הגיליון-הוצאה מיוחדת-מצוה להפיץ ולפרסם

כתבות נוספות