שאלה
האם ניתן לומר כשאשר אנו אומרים "אתה קדוש ושמך קדוש", "שמך" - הכוונה לעם ישראל. אני שואל זאת במסגרת עיון שעשיתי על פרשת עקב, כאשר מדרש שוחר טוב אומר ש - "לא בצדקתך וביושר לבבך, וידעת כי לא בצדקתך, הרי שלש, אמר להם הקב"ה לא עשיתי לא בשביל אברהם... בשביל שמי הגדול".
מהו השם הזה בדיוק - אם בכלל ניתן להגדיר זאת?!
בתודה.
תשובה
בס"ד
כתבת יפה מאוד.
וכך אנחנו אומרים בתפילה ["ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת".]
וזה על סמך הדברים המפורשים בכתובים ["כי שמך נקרא על עירך ועל עמך".]
שם - מבטא את ההתגלות של דבר. שם של אדם הוא המייצג אותו בפני העולם. יכול להיות אדם שמאוד משפיע, אבל אף אחד אינו מכיר אותו, ובמילים אחרות - שמו אינו מתגלה.
שמו של ה' הוא למעשה ההתגלות שלו בעולם. אנחנו שואפים ש"יכירו וידעו כל יושבי תבל כי ה' הוא האלוקים, אין עוד".
עם ישראל הוא זה שנמסר בידו התפקיד לגלות את שם ה' בעולם, [עם ישראל "אחראי" על גילוי שמו של ה'],
וזהו משמעות המדרש שהבאת. עם ישראל הוא זה שהחדיר את האמונה באלוקים אחד במקום עבודת האלילים!
ראה את דברי הנביא יחזקאל (ל"ו) שה' גואל את עם ישראל כדי שלא יתחלל שמו הגדול: "וקדשתי את שמי הגדול המחלל בגוים אשר חללתם בתוכם וידעו הגוים כי אני ה'... בהקדשי בכם לעיניהם" (פסוק כ"ג, ועוד).
כאשר עם ישראל, "הנציג" של ה', נמצא בגלות - יש בכך חילול ה' גדול, הגויים חושבים שה' עזב את עמו, וכבוד שמים משתכח בעולם.
כל טוב.