שאלה
שלום רב!
קיים ויכוח רוחני נוקב בתוך ישוב, והיינו רוצים לשמוע את דעתך.
ישוב שספג תוך כמה חודשים כמה וכמה פיגועים, כולל נפגעים.
האם יש לראות בעובדה שיש ריכוז של אירועים רעים בישוב אחד, אות משמים שאנו רעים, ושה' מעניש אותנו ועלינו לעשות תשובה?
מצד אחד: גם כשנהרג חייל בודד בקרב, אין אומרים עליו שכנראה הוא היה חוטא, ואין אומרים לאלמנתו שאם היא כעת אלמנה, סימן שמגיע לה משמים. אלא מבינים אנו שהנהרג במסגרת המלחמה על הארץ, לאו דווקא נענש אישית, ואין זה אלא משהו בבחינת הצדיקים שנספים ללא משפט.
מאידך: גם כשכל העם סובל, למדנו בתנ"ך שיש לראות בזה עונש שמימי על מעשים רעים: כך בספר שופטים, בספר מלכים ואפילו בקריאת שמע: "אם שמוע תשמעו למצוותי – ונתתי מטר…וסרתם ועבדתם.. ועצר את השמיים". (ובספרי שופטים ומלכים גם היה מדובר במלחמה על הארץ!)
כמובן: תמיד כדאי לחזור בתשובה. אך מה נקודת המוצא להתייחסות למי שאישית (או יישובית ) סובל מהמצב? האם יש כאן אות אלוקית ישירה שאנחנו לא בסדר?
שנשמע בשורות טובות,
תודה
תשובה
שלום לך,
ראשית ברצוני להשתתף בצערכם על הפיגועים שספג יישובכם. כולנו כואבים את מה שקורה עכשיו בעם ישראל, ואת העובדה שיהודים נהרגים ונפגעים מדי יום. יהי רצון שהקב"ה יתן לכם כח לעמוד בכל ההתמודדויות שעמנו עובר בתקופה זו, להתגבר ולהמשיך הלאה בגבורה, ויישלח רפואה שלמה לפצועים, וכל האבלים ינוחמו בבניין ירושלים, במהרה בימינו. אמן.
באשר לשאלתך. כמובן שכל דבר שקורה צריך לגרום לאדם לחשבון נפש. הן במובן האישי, והן במובן הציבורי. לגבי מה שעובר עלינו בתקופה זו נא עיינו במאמר שכתבנו בשם: למה אלוהים נותן לזה לקרות?
https://www.kipa.co.il/noar/show.asp?id=1152 , שנותן זוית חדשה לחשבון הנפש שעלינו לעשות בתקופה זו.
לגבי שאלתך האם העובדה שדווקא היישוב שלכם ספג כל כך הרבה אבידות מלמדת שאתם לא בסדר. איני יודע באיזה יישוב מדובר, והיכן הוא ממוקם, אך יש דבר אחד שניתן לראות בבירור: ישובים שנמצאים בקו החזית ביש"ע נפגעים יותר מאחרים. בכפר דרום, למשל, יש לצערנו הרבה יתומים, אלמנות, נכים ופצועים. אולי יותר מבכל מקום אחר בארץ. האם זה אומר שהם לא בסדר? שהם צריכים לחזור בתשובה יותר מאחרים? ההפך בדיוק! הם אנשים גיבורים וצדיקים, שנמצאים בחוד החנית של המאבק בארץ כיום. הם ממש חיילים קרביים ביחידה מובחרת. ברור שמי שנמצא בחזית והולך בראש המחנה נפגע יותר, כמו שחייל מסיירת מטכ"ל או טייס קרב נמצא בסיכון הרבה יותר גבוה מחייל שמבצע תפקידי שמירה בעורף, אך לא בגלל זה נימנע מלהיות חיילים קרביים. להפך, אנו גאים בכך ונמשיך להיות דבקים במשימה שלנו. אני מניח שגם היישוב שלכם נפגע יותר בגלל היותו בחזית המאבק. אם כך הדבר עליכם להיות גאים בכך. לשמוח על חלקכם. רק בזכות אנשים כמוכם שעומדים בגבורה ובעקשנות כנגד כל הקשיים אנו ממשיכים לאחוז בחבלי ארץ ישראל. גם את המדינה הקימו אנשים כאלו, שלא ויתרו, ונאבקו בכל המכשולים. אנו יודעים שישנם ויהיו קשיים ואתגרים, "וארץ ישראל נקנית בייסורים", כדברי הגמרא. אך אף על פי כן לא נוותר. כמובן שאין זה פוטר מחשבון נפש תמידי של כל אחד ואחת, אך אסור לנו לשכוח גם את הנקודה הזו.
כדאי גם לעיין במאמר שלנו – 'למרות הכאב ממשיכים קדימה בגבורה' ובהפניות הרבות שבסופו – https://www.kipa.co.il/noar/show.asp?id=1160.
יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שנשמע בקרוב בשורות טובות ישועות ונחמות
ונזכה לגאול השלמה במהרה בימינו. אמן.
כל טוב
יוני, חברים מקשיבים