האם חייבים לקיים מצוות מתוך הבנה?

שלום לך,
אשריך שאתה משתדל ומתקדם בעבודת ה'. הסיבה שמקיימים את המצוות היא מפני שאנו יודעים ומאמינים שה' נתן לנו את תורתו כדי להורות לנו את הדרך הנכונה בחיים.
מה הטעם של כל מצוה ומצוה? אפשר להמשיל זאת לרופא מומחה, שהחולה לוקח את התרופה שניתנה לו למרות שאיננו מבין כיצד היא פועלת. כיוון שהוא סומך על הרופא, הוא לא צריך לבדוק ולהבין את המרכיבים והפעולה של כל תרופה. הוא יודע שהו רופא מומחה שכבר ריפא מאות ואלפי בני אדם, ותרופותיו טובות ומועילות. לכן אין פגם באדם שמקיים את המצוות בלי לדעת את הטעם המדויק לכל דבר. ואדרבה, אדם שמקיים רק כי הוא מבין שזה טוב ומועיל לו – הוא עובד בעיקר את עצמו ולא את הקב"ה. ראוי שאדם יקיים משום שכך ציווה ה'.
כמובן שטוב וראוי גם להכיר לעומק את היסודות של המצוות וטעמיהן. לא כתנאי לקיום המצוות, אלא כמעלה ותוספת בעבודת ה'. דבר זה בא בשלבים, ע"י לימוד תורה וקיום מצוות, שמוסיפים לאדם במשך הזמן עומק והזדהות עמוקה יותר ויותר. פשוט צריך להמשיך הלאה מתוך אמונה ולגדול.

שאלת שאלה נוספת – מהו הקשר בין העובדה שהקב"ה מחייה אותי כל רגע, לעובדה שמוכרחים לעשות רצונו. החיוב לעשות רצונו מתחיל מכך שהתורה היא אמת וקיום המצוות הוא הדבר הנכון ביותר לעשות (לעשות האמת מפני שהיא אמת, כדברי הרמב"ם, וראה בסוף הלכות תשובה, וב'מסילת ישרים' פרק י"ט). ברובד נמוך יותר יש גם את יראת העונש, שגם היא נחוצה, ובה מובטח לאדם שכר על קיום התורה, ועונש אם יעבור עליה.
מה שכתבת, שה' מחייה אותנו, מתקשר לדעתי לחלק של עבודת ה' מאהבה (ולא מיראה). כשאדם מכיר בכך שה' הוא מקור כל החיים, הוא מבין שכל הציוויים שבאים ממנו הם גם כן בעצמם החיים והקיום לאדם ולעולם כולו. והסבר נוסף למשפט שאמרת: מכיוון שהקב"ה מחייה אותי בכל רגע, וכל הקיום שלי הוא ממנו ובזכותו, מידת הכרת הטוב מחייבת לעשות רצונו, ולא להיות כפוי טובה.
בהצלחה רבה,
עלה והצלח,
יונתן, חברים מקשיבים