האם ההתנתקות גזירה משמים?

בס"ד

באופן כללי בודאי שיכולת של הגנב לגנוב היא מתנה שהוא קיבל משמים. וגם הבחירה החופשית היא הכלל שאלוקים מנהיג איתו את העולם. וגם הידיעה שלאנשים יש יצר רע ולפעמים הוא מתפתים להסתכל רק על הרגע ולא על התוצאות - גם זה משמים. אבל כל זה לא הופך את הרוע למשהו משמים. זה בחירה חופשית של בני אדם ולכן הם נענשים על זה.
לא מוותרים לרוצח שרצח את חברו למרות שיכול להיות בהחלט שהנרצח חייב מיתה בגלל משהו אחר. זה לא השיקול שלנו. זה שיקול של אלוקים. במבחינתינו - הרוצח או הגנב הוא רשע. ואבוי לנו אם לא נסתכל עליו בעיניים האלה.

אני מצרף לך תשובה שכתבתי על זה בצורה יותר מפורטת:


האם באמת הכל משמים?

אחד הביטויים השגורים ביותר בפיהם של מאמינים הוא "הכל משמים", ו"צריך לברך על רעה כשם שמברכים על הטובה" ואפילו דוד המלך אמר על שמעי בן גרא שקילל אותו שזה משמים ולא צריך להלחם איתו "כי ה’ אמר לו קלל את דוד". המלים האלו נשמעות כמו "אמונה גדולה". והשאלה האם באמת זה נכון לומר על הרשעה או על ההגירוש והחורבן - "הכל מהשמים"?


האר"י ז"ל שהיה בקי בנעשה בעולמות של מעלה לימד אותנו כי הידיעה על הנעשה בעולמות עליונים, אסור לה שתתחלף בהנהגות של עולם המעשה. זה בודאי נכון שבכל דבר שלילי יש טוב. אבל אסור לומר "ברוך המן" אע"פ שבסופו של דבר עם ישראל חוזר בגללו בתשובה. למרות שזה נכון בחשבון הכולל, אסור לנו לחנך על אהבת המן. להפך צריך להכות את המן ולהשמידו מעל פני האדמה. צריך להשמיד את עמלק וכל צאצאיו. למרות שאמרו חכמינו שצריך להשמידו "מתחת לשמים", ולא "מעל לשמים". אבל אסור לשכוח שאנחנו חיים "מתחת לשמים". רק בפורים כשאדם שיכור לגמרי, רק כשהוא לא חי במציאות, רק אז הוא יכול לומר "ברוך המן". רק כשאף אחד לא מתייחס אל דבריו ברצינות מעשית הוא יכול לומר שהיטלר בסופו של דבר גרם להקמת מדינת ישראל. אבל אבוי למישהו שפוי שיאמר מילה אחת טובה על הדברים הרעים. מורנו ורבינו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל היה רגיל לומר את דברי הגמרא שאומרת כי לעתיד לבא מברכים על הרעה באותו נוסח שמברכים על הטובה. והוא היה אומר כי למרות שאנחנו יודעים כבר היום את הסוד הזה - איננו מברכים היום על הרעה באותו נוסח כמו על בשורה טובה. זה מסוכן!! כל מה שאמרו לנו הוא שאדם צריך לברך על הרעה באותו לב כמו שהוא מברך על הטובה, אבל הברכות הם בנוסח שונה. כאן מברכים "הטוב והמטיב" וכאן מברכים "ברוך דיין האמת". ולמה זה? כי אנחנו חיים כאן ועכשיו ולא בעולם של ה"עתיד לבא".

הסכנה הגדולה שיש באמירה "הכל משמים" היא "ההשלמה". אם הכל מן השמים אז שרון הוא שליח ה’ ואולי ניתן לו פרס לתרבות תורנית. ובכן, יש כאן טעות. על פי ההלכה מי שעושה רע, גונב, מרמה, עושק ומחריב - הוא איש רע והוא לא עושה את רצון ה’. נקודה. אם בית משפט בישראל לא היה מחניף לרשעים - היה שרון צריך לשבת אחרי סורג ובריח. ולא לומר הוא "שליח ה’!"

אנחנו חייבים לזכור כי מלכותו של שאול קרסה בגלל הטעות הזו. בגלל הרחמנות על אגג. לעומתו קיימת מלכותו של דוד ובניו לתמיד ולעד. דוד המלך בצוואתו אומר לשלמה: אם אתה רוצה למלוך על ישראל, תהרוג את שמעי בן גרא. ואם תשאל למה באותה

שעה שברחתי מפני אבשלום לא הרגתי את שמעי? היו לי חשבונות אחרים. אולי לא היה מקום לפתוח חזית מלחמה נוספת עם בית שאול. אולי היית צריך ללמוד ממנו כמה דברים לפני שהוא ילקח לבית עולמו. שלמה המלך שומע בקולו של דוד וסוגר על שמעי בן גרא את מכסה הקבר. ו"תיכון מלכותו מאוד".

אנחנו מאמינים בני מאמינים ולכן אנחנו הולכים להלחם ברע בכל תוקף. לא להשלים איתו ולא לטשטש את רשעותו! הגירוש והחורבן הזה הם רשע ופשע. מאוד נוח ונעים לנו לומר שבודאי החורבן הזה צריך להוביל אותנו למשהו טוב. אבל זה מסוכן חינוכית. זה מוביל לאדישות ולהשלמה וזה בודאי לא נכון. אנחנו צריכים להגדיר לעצמינו כי יש לשנות את המדינה שהגיעה למקום ראשון בעולם בשחיתות שלטונית. למקום שני בסחר נשים. למקום שלישי בעולם בשחיתות מוסרית. צריך להחליף את השלטון הזה באנשי עוז, ענווה ואמונה. צריך ללמוד ממלכי ישראל מאז ומקדם כי מי שמוותר, מי שמרחם ומצדיק את הרשע - אינו יכול להנהיג. אם רוצים לשנות את ההנהגה המסוכנת הזאת - אסור nלהצדיק אותו בדיבור או במחשבה ובוודאי לא במעשה.

כל ההגדרה החדה הזאת לא באה להקהות את המצוה של "ואהבת לרעך כמוך". אנחנו עדין אוהבים כל אחד ואחד מישראל כנפשנו וכמאודינו. וחלילה לא נשמח בנפילת שום אחד מאחינו. עם זאת - אסור לאהבה הגדולה הזאת שתקהה את ההתנגדות לרישעה.

"הריני מקבל על עצמי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך והריני אוהב כל אחד ואחד מישראל כנפשי ומאודי".