שאלה
מדוע עלינו כל כך לטרוח ולהתחזק באמונה אם מלכתחילה אין סיכוי שבו נאמין באמונה שלימה?
כותב ר' נחמן מברסלב בליקוטי מוהר"ן תנינא ח', ז', שעל מנת להגיע לידי אמונה שלימה אז צריכים להגיע למדרגת נבואה ולהיפטר מזוהמתו של נחש - כמו עם ישראל במעמד הר סיני...
והרי כיצד זה מסתדר - והרי אפילו למרע"ה שדיבר פנים אל פנים עם הגבורה, היו ספיקות באמונה ובדרך הנהגת ה' את העולם, (צדיק ורע לו רשע וטוב לו, למשל) אז היאך אנחנו שכבר פסקה נבואה מן העולם, נוכל להגיע לאמונה שלימה?
אם כך מדוע עלינו להשקיע את מירצנו בלימוד האמונה? גם ככה לאמונה אפשר להגיע מכל דבר... רק צריך לחפש - עובדה שאברהם אבינו מצא ע"י הסתכלות בבריאה....
נוכל להגיד שכל ענין לימוד האמונה הוא על מנת שיעסקו בתורה בצורה מעניינת יותר... אבל בסופו של דבר פותחים ספרי אמונה, מי שלא ילמד בלי זה, או שלא יפתח ספר אמונה, או שיקרא קצת ואז יסגור וילך לעשות דברים אחרים.... ומן הסתם לא יתקרב אל חומש, משנה או גמרא....
אם כן מהי רמת האמונה אליה אנחנו יכולים להגיע?
תשובה
בס"ד
אני קורא בשאלתך שתי שאלות:
מה הוא הערך העצמי של "האמונה"?
ומהו הערך של "לימוד אמונה"?
אני חושב שהתשובה לשתי השאלות רמוזה בפסוק אחד שבו מתאר משה את הקשר שלו עם בני ישראל, ושל בני ישראל עם הקב"ה.
"כאשר ישא האומן את היונק"
נשיאת האומן את היונק
היא לצורך שמירה,
היא ביטוי אהבה,
היא לצורך האכלה,
היא להעניק חום.
היא הכרחים לתחושת הקרבה הכל כך חשובה.
היא ענין של חיים.
יונק שלא ינשא על כפים - חסר לו משהו מהותי מהחיים. ספק אם הוא בכלל יוכל לחיות.
המגע הזה בין האומן ליונק אינו רק מכיונו של האומן. יש גם את התנועות של היונק.
תנועות של אהבה.
תנועות של חיפוש.
תנועות של בכי
ותנועות של שמחה,
צהלה,
תודה.
התנועות הללו אינם קבועות וסטסטיות. פעם בכי ופעם שמחה. פעם תודה ופעם שינה.
יונק שיתיאש מלחפש את הקשר הזה יאבד את החיים.
את הנמשל אני משאיר לך!