דתיים לעמת חרדים

ב"ה


ברכת ה' עליך!


דבריך העלו בי הרהורים רבים בעיקר ביחס לצורה בה אתה בוחן מהי "רצינות בהקפדה על מצוות". למה מי שמזלזל בחכמים, מציג אותם ככלי ריק וכרמאים יותר דתי ממי שמקפיד על כבוד חכמים. תשאל למה כוונתי? מי נתן לך או לאחרים את החוצפה לפקפק במה שרב מסויים חתם עליו ככשר? האם יש לך ריעותא ממשית? האם שמעת שמועה מבוררת או שמא יש מי שהחליט שכל רב ששיך למערכת הכשרות של הרבנות, אין לסמוך עליו. מדוע? איך יודעים?
האם העובדה שגם בתוך העולם החרדי צצים וקמים גופי כשרות חדשם שחסדיהם מקפידים שלא לאכול הכשרים של החצר השניה לא מוכיחים שלא מדובר כאן רק על הקפדה על כשרות אלא על עניינים נוספים.
אני מקפיד על כשרות. על קלה כבחמורה. אבל אני מקפיד גם על כבודם של חכמים. אם יתן מי מהם הכשר למוצר מזון אכבד את ההכשר שלו. ואם אדע - ח"ו - שהרב הנ"ל מעד ולא מילא את תפקידו נאמנה, לא ארכוש מוצרים שעליהם הוא משגיח אבל לא אפסול את כל ההכשרים של הרבנות.
זאת ועוד - כאשר אתה חי במדינה, אתה רוצה ליצור מצב בו מערכת הכשרות מקיפה את כל המדינה כולה. כשם שאני לא רוצה שההגנה על המדינה תהיה על ידי מליציות של גופים שונים אלא צבא אחד ומאוד המביא לידי ביטוי את המיוחד שבנשמת האומה הישראלית כך אני רואה קידוש ה' גדול בעובדה שיש מערכת כשרות ארצית.
לכן, דומה בעיני שרבני הציונות הדתית זוכים לראיה מקיפה יותר מתוך שאיפתם לכשרות כלל ישראלית. ואם יש בעיות - בא נחזק את המערכת ולא נפרוש ממנה כדי ...

גם מה שכתבת ביחס ללבוש תמוה בעיני. כל הדרשות הנפלאות שהבאת לא ישכיחו מאיפה באו הבגדים הללוץ בגדי הליטאים הינם הבגדים שהיו הבגדים המודרניים בזמן שהסבא מסלובודקא תיקן שבחורי הישיבות צריכים להראות נאים כמו האצילים והעשירים שבאותם ימים.
לא זכיתי למה מגבעת העולה כמה מאות שקלים הצירוף חליפה מחויטת ועניבה תואמת מכניעים את הלב יותר מבגדים פשוטים וצנועים.
בתקופות בהן שהיתי בטובו תשבישיבות הליטאיות גיליתי שיחות רבות מסביב לאיכות המגבעת ותוצרתה. איזה הכנעה יש בכך?
לכן כל ההסתכלות החיצונית נראית לי מסוכנת ולא על פי דרכה של תורה. האם מי שלובש שחורים ומעלים מס הכנסה או מתחמק מנשיאה בעול עם הציבור בשירות צבאי (ואינני מדבר על מי שלומד תורה בשקידה עצומה ומתוך התמסרות גמורה!) הוא ירא שמיים? ממה בדיוק הוא חרד?

הציונות הדתית היא הביטוי הנשגב לשיבת ישראל - זו הרוצה ליצור איחוד מחודש בין הקפדה על מצוות לבין ההופעה שלהן בציבור. הפיכת היהדות ממצב גלותי בו היחיד במרכז למצב בו העם חוזר לחדש את חייו שהתנוונו מאז ימי מקדש שלמה, שיא הבית הראשון ועוד.
אנו שואפים להחזיר את הלכות מלכים, את הלכות הציבור אלה המראים את החיים היהודיים השלמים.

גם אני חרד. אני חרד לקיומו של העם, אני חרד לכבודו של ה'. אני חרד מהופעה מצומצמת שמעיבה מהאור הגדו שיש בתורתינו הקדושה.

בברכה,

שי