דיבור על נושאים שבינו לבינה

בס"ד

בפסוקים רבים בתורה ובנביאים ובכתובים. בכל מקורות חז"ל האפשריים. במקורות רבים בקבלה. מובא כי בדיבור על מיניות יש בו "משהו מן הזיווג".

אני לא רוצה כעת לפרט את המקורות על כך. אבל הענין הוא בזה כי כל אברי האדם בפנים הם זוגיים חוץ מפה. - הוא מאזן בין כולם, וכל דבר שמאזן הוא כמובן קשור לכולם.
ה"מילה" של האדם מחברת גם בין בני אדם. פיו של האדם הוא ביטוי לכל מה שרוחני באדם. כל מה שלמעלה ממנו. והפה של האדם הוא גם תחילתה של מערכת האכילה שהפה הוא החלק העליון שלה וכל השאר הוא מה שמתחתיה.
הפה הוא המחבר בין כל מה שלמעלה עם כל מה שלמטה. הוא גם מחבר בין בני אדם, בדיבור וכד'.

"ברית המילה" היא גם אבר יחיד באדם וגם היא מאזנת ומחברת בין ימין ושמאל. למעלה ולמטה. ובין בני אדם.
כתבתי לך את כל זה כדי להבין שהקשר במילים הוא ממש ממש כמו הקשר במעשים - רק שהוא יותר רוחני.

האם היות הפה מקום ל"קשר רוחני" זה יותר או פחות?
יותר ופחות!!
מצד אחד הרהור עבירה קשים מעבירה.
מצד שני על עבירה אדם נענש ולא על הרהורים.
לכן אין לך להשלים עם זה כלל.

מה לעשות?
לבקש מהחברה של חברה שלך לדבר איתה על כך, אחת שהיא בחורה אמינה ורצינית. הסבר לה שדבר זה הוא בנפשך. אתה לא רוצה לאבד אותה בגלל זה אבל זה עלול לקרות. הסבר לה שזה דבר קריטי בשבילך אבל קשה לך לדבר על כך. כל שכן שקשה לך לשמוע על כך.

אם חברה שלה תדבר איתה על כך בשמך. זה יוצר מצד אחד ריחוק מה זמני. אבל זה יחייב אותה להתייחס לדברים ברצינות. אם טרחת לעשות את כל המעשה הזה - כנראה שזה חשוב לך מאוד. וכנראה שקשה לך לדבר על דברים כאלו - היא לא תשכח מה שעשית. היא תשתדל להתנהג בהתאם, אם אתה חשוב לה.

אל תצפה שביום אחד היא תטיב את דרכה לחלוטין. זה קשה לפרוש למי שהיה רגיל בכך. יש בדיבור גס גם הנאה חושנית מסוימת מהסיבות שהזכרנו קודם. מי שרגיל בו לא יוותר על כך כל כך מהר. אבל אתה צריך להראות מורת רוח כשהיא מדברת כך.

לא מורת רוח של "מחנך דגול".
רק שאתה לא צוחק מהבדיחות הללו. זה כבר יספיק אחרי שחברה שלה דיברה על כך.

סך הכל - דיבור נחשב בימינו כדבר של מה בכך - "רק דיברתי", אבל כבר אמר החכם באדם "מוות וחיים ביד הלשון".

בהצלחה

-------
בענין מה שלא שאלת על "נגיעה וחתונה" - לא אענה אבל אומר בתמצית "אל תתחשבו כל כך הרבה בסיבות משפחתיות. אני לא מכיר כאלה שמונעות חתונה".
באמת. ובודאי לא במצבכם. שקשה לכם כל כך.

אשלח אותך לתשובות בענין נגיעה וזמן החתונה.
ראה תשובה על כך במקום אחר:


-----------
בס"ד

שלום

הפתרון נמצא מול עניכם ומשום מה אתם לא מתיחסים אליו.
להתחתן עכשיו.

שום ספר לא יעמוד מול המשיכה הזו. במיוחד שכבר נכשלתם בזה כבר פעם אחת. תצטרכו כוח אדיר לא להכשל בזה פעם נוספת. כי הכשלון גורר כשלון והמציאות מלמד שנגררים לדברים יותר ויותר משמעותים.

מנסיוני כרב אני יכול לספר לך שהכשלונות הללו מפריעים מאוד בחיי הנישואים. התשתית של הקשר הפיסי בנויה על תקלות ולא כך צריך להיות.
הקשר הפיסי בין בני זוג צריך להיות נקי וטהור ואז הוא ממריא לשחקים בקישור עצום חזק ונפלא. כשיש תקלות בקשר הזה הוא רדוד ועייף. כמו מטוס שנוסע על הקרקע. כבד איטי ומגושם.
אפשר לתקן גם את זה אחרי הנישואים כמו שאפשר לתקן כל דבר. אבל התהליך הרוחני של התיקון בחיי הנישואין הוא ארוך ומייגע ומוציא את כל הטעם של ההנאות שיש לכם עכשיו.

לכן אתם צריכים לעשות משהו דחוף. וכל הפתרונות האחרים אינם פתרונות אמיתים חוץ מהפתרון דעיל.

מה עד אז?

עד שתקיימו את מה שאתם באמת צריכים לעשות עליכם להפגש במקום שבו אין חשש לנגיעה.
לא לבד.,
לא במקומות רומנטיים.
לא בשעות מזמינות נגיעה.
להזהר עם המילים שאתם מדברים בהם. יש למילים כוח עצום.

העולם בנוי כך שדבר אחד מוביל לדבר שני. קומה ראשונה היא בסיס לקומה שניה. ושתיהם בסיס לשלישית. כך גם ביחסי בני אדם. וכך גם במהלך התיקון.

אם זה לא יעזור - עליכם להפרד לזמן מה על מנת לצנן את היחסים בניכם.

אבל לא לשכוח שכל מה שכתבתי בפסקאות האחרנות אסור לו שיבטל את שתי המילים הראשונות שמשום מה לא הבאתם בחשבון. אומר אותם במילה אחת:
חתונה!

מזל טוב!!