ברכת הריח על בושם

הלכה פסוקה היא בשו"ע (רט"ז א') "אסור להנות מריח טוב עד שיברך קודם שיריח" והגמרא למדה חיוב זה של ברכת הריח מהפסוק כל הנשמה תהלל י-ה, איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו - הווה אומר זה הריח. אלא שצריך לברך על ריח שיש לו עיקר ולא לברך על ריח סתמי. וכמו כן צריך לברך על ריח שעשוי מלכתחילה כדי להריח בו.

כתב השו"ע (רי"ז א') : "הנכנס לחנותו של בושם שיש בו מיני בשמים מברך בורא מיני בשמים" ומקורו בגמרא בברכות (נג.) שהסבירה שהמוכר שם את הבשמים בחנות, כדי שהאנשים יריחו ויקנו את הבושם, ומאחר שבושם זה נעשה לשם ריח - מברכים עליו. אבל יש הבדל בין חנות בשמים של ימינו לחנות בשמים שעליהן נכתבה הלכה זו, כי בימינו מוכרי הבושם מוכרים אותו בבקבוקים סגורים ואע"פ שיש ריח טוב בחנות, זה לא ריח שנעשה כדי להריח אותו.

אולם אם המוכר מרשה לקונה להריח מבקבוק דוגמה שיש לפניו, כי אז יש לאדם לברך בורא מיני בשמים.


יש בתי כנסיות שנוהגים לפזר בושם מבקבוקים מיוחדים על המתפללים בזמן שמחה, ויש להזהיר שאסור לפזר בשבת בושם על מטפחת או בגד, משום שיש בזה איסור מוליד, אלא אם מרססים על ידו ורואים ממשות נוזל - מברך בורא מיני בשמים.

וכן אם אשה מתיזה על עצמה ריח טוב מבקבוק ספריי, והבעל מריח את הריח הנמצא באויר, אם הוא ראה את השבבים הניתזים כי אז מברך בורא מיני בשמים. אך אם לא ראה, הרי זה ריח שאין לו עיקר ואינו מברך עליו כלל.
יש להזכיר שבכל פעם שהאשה מתיזה על עצמה בושם היא חייבת בברכה.

אם איש שם בושם המיוחד לגברים אחרי הגילוח ויש לו גם הנאה מהריח - צריך לברך. ואם שם רק בשביל ריכוך העור אינו מברך. (מבלי להכנס לשאלה מתי מותר לגבר להתבשם. וחז"ל אמרו ש"ת"ח אל יצא מבושם לשוק" ויתבאר בתשובה אחרת בלנ"ד .)

מי שנהנה בהרחת קפה, נהגו לברך בורא מיני בשמים. ולא מברכים לא עצי בשמים ולא הנותן ריח טוב בפרות, משום שבפרי הקפה אין ריח ורק כאשר קולים אותו יש ריח, ולכן ברכתו בורא מיני בשמים.



סכום:

א. כאשר אדם מריח ריח בושם שיש לו עיקר - הריהו מברך עליו , ואשה ששמה עליה ריח בושם מברכת בורא מיני בשמים .וכן אם בעלה ראה את הבושם ניתז והוא מריחו - מברך עליו.

ב. גבר ששם - באופן שמותר לגבר - על עצמו בושם אחר הגילוח וכיוצא , אם שם גם לשם ריח מברך עליו .

ג. על ריח שיש בחנות תמרוקים של ימינו אין לברך כיון שלא שמוהו לשם ריח , אך אם המוכר מרשה להריח מבקבוק - יש לברך. ובחנויות שלא מרשים להריח אין לעשות זאת משום גזל.

ד. מי שנהנה מריח קפה מברך עליו - בורא מיני בשמים.