שאלה
בעזרתו יתברך,
לכבוד הרב שלום וברכה,
נוכחתי לראות שבמס' שאלות ששאלו אותך בנוגע להליכה למחנות בני-עקיבא, לסניפים וכו',
ענית שאתה ממליץ ללכת לשם - ובמקום להתלונן - לשנות.
שאלתי היא האם אתה לא רואה במציאות שבה קיימים סניפים וסיורים מעורבים ומחנות מעורבים לגמרי - פסולה?! האם לא עדיף לנצל את כח ההשפעה של הציבור (הרבנים והציבור יחדיו) וקודם כל להפריד את החרפה הזו שקיימים מקומות "דתיים" כאלה?! הם פועלים ללא שום היתר הלכתי ואני שרק לא מזמן נודעתי לדברים הללו, ממש הזדעזעתי ק-ש-ו-ת.
להכנס לתוך מקומות כאלה זאת טעות גמורה לדעתי (מחילה מכבודך כבוד הרב), מי שנכנס (שהוא ואחוז הנערים אשר בדרגת אמונה כמוהו באותו מקום הוא מין הסתם נמוך) יוכל לסייע להעלאת הדרגה הדתית רק באורח נס, ואנחנו כמובן לא נוכל להתלות על ניסים כאלה או אחרים.
אני לא, פשוט לא מבין.. למה נוצרים מקרים כאלה.
האם מפחדים מעזיבה של בנים-בנות שלא יהיו מרוצים וינטשו כתוצאה מהפרדת המינים? האם באמת אי אפשר למצוא תעסוקה לבנים לחוד - ולבנות לחוד? אני מאמין ומכיר שאפשר, ובקלות!
יכולה להיות נטישה של מס' מצומצם מאוד של אנשים - אבל לדעתי כאן עדיפה האיכות על הכמות.
אני יודע שנגעתי פה בנקודה שנידונה אלפי פעמים והיא כבר מאוסה..
רק אבקש את הרב להסביר לי בקצרה ממש, את פסיקתו והצעתו לנערים אשר ביקשו הצעתו כנ"ל.
מחילה והתנצלות גדולה מכבוד הרב אם פגעתי בדבריי,
שבת שלום.
(תוכל לענות לי גם בפרטי, אשמח לקבל תגובתך)
תשובה
ב"ה
שלומות וברכת ה' עליך
חלילה לא פגעת בי. מדוע שתפגע? כך מתנהלת מלחמתה של תורה.
לגופו של עניין:
1. אינני חושש למספר מועט של חניכים. אם זו היתה סברתי - הייתי פוסק אחרת. ובכלל - אינני חושש! לא פחד ולא מורך לב מניעים את פסיקתי אלא אחריות חינוכית!
בימים אלה סיימתי לקרוא ספר נפלא אותו כתבה צילה בר אלי, בתו של מורנו הרב נריה זצ"ל "שחר אורו". בספר זה מתוארת פעילותו של הרב בשנים הראשונות, אז היה תלמיד בישיבת מרכז הרב ופעיל בבנ"ע. כמו כן, היה הרב עורכו הראשון של "זרעים".
הרב נריה נקרע למראה ריקודים מעורבים, המנעות מלימוד תור ושאר תופעות נוראיות.
אבל, הוא לא לקח סיירת מובחרת, הוא לא קיטר וראה את הבעיות שיש. לאט לאט הוא ב נ ה דור! לאט לאט הוא שינה הורים ומשפחות. מכוחו נבנו אחר כך משפחות רבות של תורה, קמו ישיבות ואולפנות, קמו יישובים. הכל - בזכות איש אחד שידע לומר מה שצריך לומר אבל יותר מכך - ידע לשתוק! להחריש! ובעיקר - לצפות למרחוק ולשנות באמת!
אני לא רוצה שתיווצר מציאות שהיונות הדתית תחלק לשתי כתות: חרד"ל ואחרים. זוהי סכנה קיומית! אסון!
אני מאמין שבלי ציונות דתית יש סכנה לקיומה של המדינה. כל פעולה שמסכנת את המרקם העדין - עלולה להוביל לנזק לאומי גדול. אנו חייבים לחשוב בשיקול דעת ולתכנן את צעדינו דוקא משום שאנו רוצים יותר צניעות, יותר קדושהנ יותר טהרה.
זוהי חכמתו של פוסק: "כח דהיתרא עדיפא". לראות תמונה רחבה. אם תחשוב בעומק תבין כמה אני דואג לשצניעות של הכלל ולא רק לשינוי שיהיה אצלי.
2. ככלל, ברצוני להעיר עוד הערה: הקלקול שקיים אצל חלקים מאתנו כאילו המבחן לדתיות הוא מבחן הצניעות וההפרדה מפריע לי מאוד!
צריך להזהר מראיה מצומצמת כאילו חזות הכל נמדדת בהפרדה בין בנים. כאילו מכאן מתחילה ההתקדמות. זה שקר! זה סוג של בריחה.
אני רוצה שההפרדה, אם תבוא, תהיה תוצאה של התקדמות רוחנית בכל מה שקשור לצניעות. בכל מה שקשור למידת הצניעות הגדולה - זו המקיפה את כל תחומי החיים, בכל מה שקשור לצניעות ולענווה , לחסד ולאהבת הזולת, לתרבות הביטוי והשמירה על כבוד הזולת. רק מתוך בנין שלם של מציאות מ ו ר כ ב ת זו ניתן יהיה לראות ברכה ואור! צריך להפסיק לעסוק רק בהלכות צניעות, צריך לחיות חיים של צניעות וטלה יתקנו את הכל.
בברכה,
שי