בינו לבינה

ב"ה

א. אינני כופר בעונג ובמשמעותו ולכן לא דברתי על רעיון הקדושה אלה אצל מי שהגיע למדרגות גבוהות.

ב. אינני שולל את רעיון העונג. אנו, כבר אמר הרמב"ם, לא נוהגים כמנהג הגויים ולא סוברים "שחוש המישוש גנאי הוא לנו".

ג. בכל זאת, אף שכולנו תלמידי הרמב"ן שכ':"כי חיבור האדם אל אשתו הוא עניין קדוש ונקי" בכל זאת הוסיף הרמב"ן :כשיהיה כפי מה שראוי ובזמן הראוי ובכוונה הראויה" (שער שני).

ד. ההכות שנפסקו בעניין זה הם בשל החשש להדרדרות ולתאוותנו יתירה. בשלב הראשון ההשתדלות צריכה להיות בגילוי עדינות ונקיות בדיבור ובמעשה.

ה. טעם טוב איננו דבר שלילי. טעם טוב מנעים את החיים. אבל כשם שלא כל יום שבת, וכשם שהפרזה בטעמים המותרים עלולה להוביל לסכנה בריאותית, כך גם כאן עלינו להזהר מהפרזה ומפירה את האיזון הנפשי. ופוק חזי מה עושה התפישה הגופנית למערכת המשפחתית בחברה המערבית.

קיצור הדברים - אין כמו חכמת האיזון, השיקול ואין תחליף להצבת יעדים רוחניים גבוהים, גם אם לא מגיעים אליהם מיד.

בברכה,

שי