שאלה
דבר ראשון צריך להתחיל בתודה, נעזרתי בכם כבר בשאלה מסויימת שהטרידה אותי אז פשוט תודה!
ועכשיו לשאלה: אני בחורה בת 17, לומדת באולפנא טובה, ועד לשלב מסויים בחיי לא היה לי שום קשר כלשהו עם בנים, וזה היה מבחירה רצונית שלי בגלל הדת. אך במשך הזמן בלי להתכוון לכך היה מצב בו היית על פרשת דרכים האם להתחיל בחבירות עם בחור בן 19 כשהמטרה רצינית וידועה מראש, או לא. אמרתי לעצמי שדבר כזה צריך להחליט רק לאחר שמבררים דעת תורה, וכך עשיתי. וגיליתי להפתעתי שיש המון דעות בנושא, ויש המוצאים שאפשר לקיים כזה קשר חבירות, גם אם ידוע מראש שעד שמתחתנים ההפרש הוא גדול מאד. קרו דברים ונפרדנו, אך עדיין קיימים בליבי יסורי מצפון על אותו הזמן, וההרגשה שהלכתי על מה שנוח לי ולא על האמת הברורה והרצויה. ורציתי לשאול. מה דעת התורה על קשר כזה, שידוע מראש שהוא היה אמור להמשך 3 שנים עד להתממשותו, ואני לא מצפה לסיבור האוזן ולתשובה שתניח את דעתי אלא לדעת תורה הברורה, בלי התחקמויות והיתרים.... המון תודה לכם פה, אני.
תשובה
ב"ה
אורית,
לכל שאלה הלכתית יש בסיס מציאותי, אנושי. לפי מיטב הבנתי אין מקום לקשר המתמשך שלש שנים. הוא לא נכון, לא מועיל ומפריע להתפתחות תהאישית, לניהול חיים נורמאלי ולטהרת המחשבה.
ודאי שנכון ליצור קשר כדי להינשא, ודאי שנכון לבחון את הקשר בעדינות, ברצינות, באיטיות ולא להחפז. אבל שלש שנים זה זמן לא סביר ולא נכון!
לכן, עצם המחשבה ליצור קשר רציני ל..שלש שנים אינה עומדת במבחן ההגיון.
לכן, אני לא ממליץ על קשרים ארוכים שכאלה. הם לא תורמים לזוגיות וודאי שאינם תורמים ליראת השמיים.
בברכה,
שי