בזכות תפילתם של צדיקים

א. לספרדים: מאחר ויש חרם קדמונים, נהגו שנדבה זו תישלח לגבאי טבריה, ששם נמצא קברו של רמבעה"נ.

לאשכנזים: תלוי במנהג המקום ובכוונת הנודר. כשהמנהג והכוונה אינם ברורים, נוהגים לתת את הצדקה לעניים כבחירתו של הנודר, ועושים זאת לכבודו של רמבעה"נ. יש ישיבות ומוסדות המפיצות קופות-צדקה לכבודו של רמבעה"נ, כשהכוונה היא שהכסף עצמו נמסר לישיבה או למוסד.


ב. המנהג לעלות למירון ביום ההילולא של רשב"י הוא קדום מאוד. אמנם בדרך כלל מתענים ביום מיתתם של צדיקים (ראה רשימה, שו"ע או"ח תקפ,ב,), אולם כיון שביום זה ציווה רשב"י על הילולא, לא עלה בידי איש לבטל מנהג זה.

בעליה לקברי הצדיקים ראוי ללמוד מתורתם ולשמוח בגיל וברעדה - שמחה של מצוה, ולא של הוללות חלילה. על כן יש לשיר שם שירי קודש בלבד.

ביותר יש להיזהר שלא יצא שכר העליה לקבר בהפסד - שמא ח"ו תהיה פגיעה בצניעות (למשל: בלבוש) או באכילת בשר ושאר מאכלים שאינם כשרים.

בעליה לקבר אין פונים חלילה לצדיק שיעשה הוא את בקשתנו, אלא מבקשים ממנו שיתפלל עלינו לפני בורא עולם שימלא הוא, יתברך שמו, את בקשתנו בזכות הצדיק.