ארץ ישראל

שני הדברים נכונים: א"י היא גם גאולה מן השמיים וגם מעשי ידי אנשים בודדים (בתחילת בדרך לפני כ150- שנה) ורבים (כיום), משום שרבש"ע רוצה שאנו נגאל את ארצנו, את אדמתינו ואותנו בעצמינו ולכן הוא פועל על ידינו ומתוכינו, כמו שנאמר "רוכב שמיים בעזרך".
מה שלעת עתה אין "החרדים" מכירים בכך, כבר נא' על זה שמשיח עתיד להחזיר בתשובה צדיקים שאינם מאמינים (עיין מסכת סוטה). נכון שארץ ישראל לעת עתה אינה מה שתהיה, אבל כבר פסק רבונו החת"ס (חידושיו למסכת סכה דף לו) שעבודת החקלאות בא"י היא מצוה וכמו שלא יאמר אדם לא אניח תפילין מכיון שאני עסוק בתורה, כך לא יאמר אדם לא אעסוק בחלקאות צבאי (כלכלה ושאר אומניות שיש בהם משום ישוב הארץ) מחמת עסקי בתורה וכן ההיפך. לכן צריך גם את זה וגם את זה. והרי אותם שטענו שהתורה מגינה בזמן מאורעות תרפ"ט נמלטו מחברון ולא נשארו בה בטענה שהתורה מגינה, וכן צדיקים גדולים חובשים מסכות אב"כ ואינם סומכים על כך שהתורה מגינה. משום שהיא מגינה רק על מי שמגן על עצמו ולא על מי שמפקיר את עצמו לסכנה, וכל הסומך על הנס אין עושים לו נס. רק במדבר כשחיינו חיים על טבעיים יכול היה להתרחש מצב של ה' ילחם לכם ואתם תחרישון, וגם אז היתה זו הוראה שמיימית. אולם מאז כניסתינו לא"י רבש"ע רוצה שאנו נעשה, כמובן מתוך נשיאת עין צופיה לשמיים. איננו לומדים תורה כדי לזכות לעוה"ב אלא כדי לעשות נחת רוח לרבש"ע. ודאי שראוי לבחור בדרך של תורתו ומנותו וזהו אכן האידיאל הנשגב, כפי שכתב הרמב"ם (בסוף הלכות שמיטה ויובל).