אמונה לאור המצב הבטחוני

שלום וברכה.

שאלתך חשובה מאד. רבים חשים במצוקה בתקופה קשה זו. מטבע הדברים, אנחנו נוטים לשאול איך מניח הקב"ה למצבינו להדרדר כל כך.

אבל המשך התיאור שלך לא חייב להתרחש.
כתבת: 'אני מוצאת את עצמי נוטשת את הדת אט אט וזה מכאיב לי'. אם זה מכאיב, אל תנטשי!
אולי קשה לשלוט (וזה טבעי) ברגש של כעס. אבל עלייך לדעת שרגש כלפי הקב"ה, אפילו הוא רגש של כעס, הוא לפעמים צורה של אמונה (לעיתים חזקה אף יותר מזו של מי שמתייחס בשוויון נפש למצב, ואינו חש במצוקה).
אך אין זה מצדיק נטישה של הדת. אין אדם 'מוצא את עצמו' נוטש את הדת. הדבר תלוי ברצונך. גם אם יש לך שאלות וקשה לך, הדרך אינה בריחה אלא התמודדות.
נסי לברר את שאלותייך, נסי ללמוד על הנושאים שמציקים לך, ואל תניחי לעצמך 'לנטוש' בחוסר מעש.

לגבי עצם הנושא שהעלית:
אפשר להבין אדם שאין לו כל אפשרות לפעול, ולכן התגובה היחידה שאפשרית מבחינתו היא לפנות אל הקב"ה.
אדם שיכול לפעול ולא עשה זאת, אין לו זכות להתלונן על הקב"ה.
צרה זו שבאה עלינו, לא מעט באשמתנו היא. עדיין יש בכוחנו להשיב מלחמה שערה, ולנצח את אויבינו. אם איננו עושים כך, הדבר נובע מסיבות פנימיות, ואין לנו להתלונן אלא על עצמנו.
כשם שבתחום הדתי איננו צריכים להניח למצבנו להדרדר בחוסר מעש, כך גם בתחום הלאומי והבטחוני.
על מדינת ישראל מוטל להלחם באויביה, ועל אזרחיה מוטל לדרוש מראשי המדינה הממונים על כך למלא את חובתם.

בכל מקרה צאי מהפסיביות!

תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.