שאלה
כבוד הרב,
אומרים שיסורים מקרבים אותנו לקב"ה ודוחפים אותנו להתפלל עוד ועוד אבל לצערי אני פשוט לא מסוגלת , קשה לי להתפלל. אני שומעת על פיגוע ואומרת לעצמי שצריך עכשיו לקרוא תהילים ובכל זאת לא עושה דבר. אני מתביישת לחשוב כך - אבל דיי נמאס לי לומר כל הזמן "חטאתי עויתי פשעתי" ואז לשמוע על עוד פיגוע - כמה אפשר??? אני חס וחלילה לא איבדתי את האמונה בקב"ה וקטונתי מלהבין את המהלך האלוקי שמתרחש, אבל בכל זאת אני מרגישה שאנחנו מקבלים סטירות לחי בזו אחר זו ולא משנה מה נעשה ומה נאמר.
תשובה
בס"ד
אני קורה את שאלתך הרבה זמן אחרי שהיא נכתבה ואולי טוב שכך.
כי היום את רואה שכן משנה מה אנחנו עושים.
את האומץ לעשות מקבלים המנהיגים מאיתנו.
אם העם הוא חלש, כך גם מנהיגיו.
אם העם חדור כוחות של אמונה ונחישות - כך גם המנהיגים.
אולי קשה לראות איך כל מאורע משפיע על רוח העם, אבל אם את רואה את עם ישראל היום אחרי שנה וחצי של פיגועים את מבינה שחל בו שינוי רוחני עצום.
זה לא אותו עם שרץ אחרי "אשליות שלום" ומוכן למכור את כל נכסיו הרוחנים בשביל "כיפים והנאות".
זה עם שמוכן להלחם על חרותו, וזה דבר גדול.
איך כל פיגוע הביא לאיזה שלב - איני יודע.
מה אשמים אלו שנהרגו - גם לא יודע.
אבל בחשבון כולל, אנחנו עם אחד. וכל אחד תורם את חלקו לבנין העם. וחלקם של אלו שנהרגו - הוא כל כך גדול שעל זה בדיוק נאמר מה שנאמר בחז"ל על מקומם העליון שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם.