שאלה
שלום לכבוד הרב.
שאלתי היא מדוע בתפילה אנו פונים לבורא עולם פעם בלשון זכר ופעם בלשון נקבה?
למשל ב"מודים אנחנו לך" - בלשון נקבה, לעומת
"ברוך אתה ה' אלוקינו..." - בלשון זכר.
תודה מראש וחג שמח וכשר.
תשובה
בס"ד
כשאלוקים ברא את האדם בצלמו הוא ברא אותו זכר ונקבה נפרדים וגם ברא אותם יחידה אחת. אלו שתי מדרגות שונות שכמובן שכשמדובר ביחידה אחת מחוברת - מדובר בדרגה יותר גבוהה.
אע"פ שהקב"ה אין לו גוף ולא דמות הגוף - עם כל זה נאמר בפסוק "מבשרי אחזה אלוה" - דהיינו מהתבוננות בגוף האדם אתה יכול ללמוד כיצד ההשפעות האלוקיות באות לאדם.
כך ראו הנביאים ישעיה ויחזקאל את האלוקות במחזה כדמות אדם היושב על הכסא. וגם משה מדבר על יד ה' וכו'
כשאנו פונים אל האלקות אנחנו פונים אל האין סוף ברוך הוא. אבל אנחנו יודעים שבדרכי גילוי האין סוף אלינו יש צד זכרי ויש צד נקבי. הנקראים "קודשא בריך הוא ושכינתיה".
איני רוצה להאריך יותר ממה שכתבתי. וגם זה כבר יותר מידי. אבל לא רציתי להשאיר שאלה בלי תשובה.
אם תזכי ללמוד בספרי הבנוים על ספרי הקבלה, תוכלי לראות דברים המסבירים את הענין הזה והמסתעף ממנו בעומק יותר גדול.
זכרי נא! לא להגשים את ה' אחרי כל ההסבר הזה ולא לחשוב כאילו יש שתי רשויות ח"ו.