תקיפה מינית ואמונה בה׳ - איך להתאושש?

שלום לך.

משאלתך עולות תחושות של עצבות, תסכול ובדידות. חווית התקיפה המינית שעברת בדרך כלל גורמת לתחושות דומות והן מתרחשות אצל כל אדם שעבר חוויה דומה בפרט וחוויות טראומטיות בכלל. לא תמיד אנחנו מצליחים לקשר אותן למה שעברנו והן עלולות להפריע לנו ביום יום. שאלתך היא הזדמנות להבין כיצד מתמודדים עם פוסט טראומה ושבים לחיים רגילים חברתיים? ואיך מתמודדים עם הקושי לשמוח ולהאמין?

מה קורה לי?

עברת תקיפה מינית, חוויה קשה. בניגוד למקרים רבים, זכית שהעניין יגיע לטיפול והיא תצא.. אבל מסתבר שזה לא נגמר. את חווה את הכאב בפנים באופן לא מודע ומתקשה להמשיך הלאה. והשאלה היא בעצם-למה אני מרגישה כך? באופן רגיל לכולנו יש מנגנון פיזי פנימי של זיהוי סכנה, שפועל אוטומטית על פי זיכרון קודם שמקשר בין חוויה לתוצאה השלילית שאחריה. הוא מעלה את קצב הלב, מגביר את זרימת הדם ואת קצה הנשימה ועוד על מנת שנחוש שאנחנו צריכים להיזהר או להתרחק בזמן. כאשר ילד חווה חוויה לא נעימה כמו כוויה מסיר חם, באופן טבעי הוא יכול לחוש רטט בגוף כאשר יעבור ליד הכיריים. המערכת "זוכרת" את החוויה בתת מודע (בתוספת הזיכרונות האמתיים שקיימים בנו) ודואגת להעביר מסר סמוי שצריך לא להיות שאננים כי עובדה! נפגענו, צריך להיות ריאליים. המסר פנימי מורה לנו ששמחה משמעותה תמימות ונאיביות, ובעולם שיש בו אנשים רעים זה מיותר. ובכלל, החברות האלו-לא עברו מה שאת עברת, אז התחושה היא שקשה למצוא שיחה משותפת על נושא שלא אפשרי לדסקס אותו עם כל אחת. זה נקרא תגובה "פוסט טראומתית".

אייכה?

את החלטת שלא להיכנע לעצבות בקלות שכזו, ולכן החלטת להתנדב. לפי תיאורך, יש בך שמחת חיים מסוימת, את נותנת מעצמך לאחרים, ואפילו חזרת לקשר עם חברות. כ"כ לא מובן מאליו וראוי לציון על נחישותך לעתיד אופטימי כשיש כאלו שמוותרים על פחות. אבל.. אוף. איפה השמחה שהייתה, את שואלת? איפה החברותיות שאפיינה אותי? למה לא טוב לי? והתשובה היא שחוויות שליליות שנחרטות בנו כאמור, מותירות בנו חותם. העמדה שהסתכלתי על החיים התערערה ופתאום זה לא זה בכלל. גם החברות לא יבינו אותי. למה זה כך? בניסיון לפתור את הכאב שחווינו, אנחנו רצים לחיים בכל כוחותינו, דבר מבורך כשלעצמו אך שוכחים שהנפש שלנו פגועה. היא מדממת, שרוטה ודורשת התייחסות וריפוי. אנחנו מבינים אותה מאוד ולכן מחליטים לעזור לה ושואלים את עצמנו אבל למה זה קרה לנו? איך זה לטובה? שאלות חשובות, עמוקות אלא שבפועל החיטוט בעבר לא באמת ייתן מזור לכאב העכשווי. אי אפשר לחשוב שדבר כ"כ קשה מגיע למישהו שבדרך כלל עושה טוב (ואת עושה המון!) והתחושה ש"מגיע לי" אפילו תכאיב לנו יותר, ועלולה לכבות אותנו. אז באמת מה אפשר לעשות כדי לעזור לעצמנו להתאושש לטווח ארוך?

אז מה אפשר לעשות? הנה כמה רעיונות וכיוונים למחשבה שאת יכולה לשקול ולבחון:

1. פנייה לדמות בוגרת - לפעמים טוב לשתף דמות בוגרת שאת מכירה ובוטחת בה (רצוי כזו שמודעת למה שעברת, אבל לא חובה). כך תוכלי לקבל תמיכה רגשית מאנשים שאוהבים אותך, שאכפת להם והם אינם שיפוטיים כלפי מה שאת עוברת והם יעזרו לך להתמודד. זה יכול להיות ההורים, המדריכה, מחנכת (או מורה קרובה), יועצת. אלו יוכלו לעזור לך באופן הדרגתי לחזור לחיים.

2. קבוצת תמיכה - לפעמים הדרך הכי טובה להתמודד עם ההשלכות של ההטרדה/פגיעה היא במפגש עם אנשים שעברו את אותו הדבר. כאשר אנשים משתפים אחד את השני בחוויות, את תדעי שאת לא לבד. בדרך כלל יש להם מנחה שנותן כלים להתמודד עם עצבות ותחושת בדידות, ויש תמיכה הדדית גם בהצלחות וגם בכישלונות. זה דיסקרטי, אישי, ובנוסף, אולי אפילו תצאי עם חברים חדשים שתשמחי להכיר. לפעמים כדי לנצח את הרוע סופית כדאי לשלב ידיים עם אחרים מאשר להתמודד לבד.

3. פנייה לפסיכולוגית - כאמור, אחרי תקיפה מינית הפוסט טראומה ממשיכה ללוות אותנו באופן לא מודע, וקשה לנו לחזור לשגרה מלאה, מבחינה רגשית " ועל כן במצבים כאלו יש מי שפונה לייעוץ מקצועי. פנייה לשם לא אומרת חס וחלילה שיש בך פגם כלשהוא בנפש. זהו צעד מוכר שאנשים רבים עושים במקרים שונים של התמודדות בחייהם ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בתקיפה מינית. זה ייעשה בדיסקרטיות, מבלי שמישהי מחברותייך או הסביבה תדע על כך, וכמובן באישור הורייך, אפשרי אפילו דרך יועצת בית הספר. במפגשים אלו, פסיכולוג (או פסיכולוגית) יכול להשתמש בטכניקות טיפוליות וכך תוכלי לצמצם את העצבות שאת חווה וכן לעזור לך להיפתח שוב חברתית במטרה לחזור לחיים תקינים.

4. מרכז תהל- מתמחה בעזרה לנשים ונערות דתיות גם במקרי תקיפה. שם תוכלי לקבל תמיכה שמתוך הבנת מקומך הדתי, היא לא רק תתרכז בחלק הרגשי בלבד. הפנייה יכולה להיות אנונימית! בטלפון: כוכבית 2511, וואצפ 052-836-1202.

לסיכום: תיארת בשאלתך באופן מאוד מפורט תגובות פוסט טראומתיות שגורמות לך להתרחקות חברתית ולעצבות. ראינו שמדובר בנושא שיכול לבוא לידי ביטוי בתחומים נוספים, וסקרנו כמה כיוונים לפעולה שיכולים לעזור: פנייה להורה/דמות סמכותית, פנייה לקבוצת תמיכה ופנייה לייעוץ מקצועי אצל פסיכולוג ופנייה למרכז תהל.

את מוזמנת כמובן לשוב ולפנות גם אלינו בטלפון 8298* או בווצאפ 0524683927.

בהצלחה! כולנו איתך.

שירה